20 בינואר 2003 - כל כך מהר שכחנו

החברה הישראלית עסוקה באינטנסיביות בענייניה הפנימיים בשבועות האחרונים.

כותרות העיתונים עוסקות במסע הבחירות ובגילויי השחיתות. הגילוי שראש הממשלה לקח כסף מחבר מסתורי (או ההדלפה על הגילוי, תלוי באיזה צד אתם נמצאים) מזעזע את הציבור הישראלי יותר מכל מעשיו האיומים של שרון ב- 50 השנים האחרונות.    

וכמובן -  עיון בעיתונים של השבועות האחרונים מגלה ששוב שכחנו מה קורה בחצר האחורית שלנו. ראוי להפנות את מבטינו לשם.

הזכרנו לא פעם את הרעב בשטחים. רבים מזדרזים להכחיש טענות אלו.

אין רעב בשטחים ! - הם קובעים בנחרצות וחוזרים לשגרת יומם ו/או ללבוש מדים בדרך לעוד שירות בשטחים, המעצים את המציאות לה הם מתכחשים.

החלטתי לחקור את העניין. הקשתי את המילים "פלסטינים" ו"רעב" במנועי החיפוש ברשת ויצאתי למסע ארוך ומאוד עצוב במעמקים הוירטואליים.

עוד לפני שאתאר את אשר מצאתי, אני מבקש להביא את המלצת השבוע :

חפשו ברשת, או שילחו את חבריכם המכחישנים לחפש מידע בכל נושא שהוא הקשור למצב הפלסטינים. מי שטוען שאין בשטחים מציאות זו או אחרת, שילחו אותו לחפש !

איש לא יוכל להתעלם מאוסף העדויות האדיר על הכליאה הממושכת, על עשרות ילדים שהתפוצצו בביתם או ברחוב באחד מהחיסולים, על ילדים שמתו במחסומים עת חייל עברי גאה הקפיד על ההוראות, על אסירים פלסטינים שהתייחסו אליהם כמו אל חיות, על אשה מבוגרת הרצה קילומטר אחרי משאית על מנת לקבל חבילת אורז, ואודות מעל שלושה מיליון בני אדם מדוכאים ומיואשים הסובלים כבר שנתיים מתנאים לא אנושיים.

ובכן, יש או אין רעב בשטחים ?

מקור המידע המקצועי ביותר שמצאתי על הנושא הוא סיכום של מחקר שהובילה אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בארה"ב ואשר הוזמן ע"י סוכנות הסיוע של ממשלת ארה"ב  (USAID).

(קישור למחקר: http://www.usaid.gov/wbg/reports/Nutritional_Assessment.pdf  )

הדו"ח התפרסם באוגוסט האחרון - לפני חצי שנה. מאז, כך מעריכים כל הבקיאים בעניין, הלך המצב ונעשה גרוע עוד יותר.

אסכם בקצרה את ממצאי הדו"ח :

רעב הוא מונח סובייקטיבי  המתאר תחושה של אדם במצבים שונים. זו תופעה שקשה למדוד.

המונח המדעי המקביל הוא "תת תזונה", שהיא תופעה פיזיולוגית בעלת דרגות שונות של חומרה. החל מאוכלוסיות בהן הילדים חסרים מרכיבי מזון המאפשרים התפתחות מלאה (אך אינם חשים רעב כלל), ועד תופעות הזוועה שאנו מכירים בעיקר מאפריקה, שם אנשים פשוט מתים מתת תזונה.

זה גם זה תת תזונה לפי ההגדרות המדעיות המקובלות. ככל שתת התזונה יותר חמורה, יותר ויותר בני אדם מדווחים על תחושת רעב. פלסטינים המספרים שהם ו/או ילדיהם רעבים ניתן למצוא במקומות רבים. (למשל דיווחו של נסרי עומר מוסא מהכפר עטארה כאן )

השאלה היא איפה נמצאת האוכלוסייה הפלסטינית בטווח הרחב של המונח תת תזונה.

לפי הדו"ח האמריקני, במקום רע מאוד באמצע. להלן הנתונים העיקריים - 

תת תזונה נמדדת (ע"י אמצעים כמו בדיקות דם ומשקל) בשתי רמות:

תת תזונה אקוטית  (acute malnutrition) - מצב שבו צריכת המזון בתקופה הקצרה (ימים) לפני הבדיקה הייתה לקויה.

תת תזונה מתמשכת (chronic malnutrition)  -  מצב בו בתקופה ממושכת לפני הבדיקה (שבועות ואף חודשים) סבל האדם מתת תזונה.

המחקר מצא כי 9.3 אחוז מן הילדים הפלסטינים סובלים מתת תזונה אקוטית ברמה בינונית עד חמורה. הנתון היותר מזעזע הוא על תת תזונה ממושכת, שהיא - פיזיולוגית - מצב קשה הרבה יותר מתת תזונה אקוטית.  13.2 אחוז מהילדים הפלסטינים מתחת לגיל 5 סובלים מתת תזונה מתמשכת ברמה בינונית עד חמורה.

בנוסף יש בדו"ח נתונים על אנמיה. אנמיה (שהיא תוצאה של תת תזונה מתמשכת) מתבטאת בפגיעה באספקת  החמצן לגוף. רשמו לפניכם: 20 אחוז מהילדים הפלסטינים סובלים מאנמיה בינונית עד קשה.

התוצאות הבריאותיות של תת התזונה והאנמיה כפי שמוסבר בדו"ח (ע"מ 6-7 שם), הן פגיעה בהתפתחות של ילדים, עייפות, ירידה ביכולות המנטאליות והפיזיולוגיות וכן פגיעה במערכת החיסון העשויה לגרום למחלות דלקתיות.

הדו"ח גם בדק ביסודיות את הגורמים לתת התזונה. התוצאות הן חד משמעיות ולא מפתיעות. מעל 80 אחוז מהגורמים לתת התזונה הם הסגרים/כתרים והעוצרים הממושכים - המונעים את האפשרות להתפרנס, משבשים את אספקת המזון מבחוץ ומונעים מן האוכלוסייה להשיגו גם אם הגיע לאזור.

מה זה אומר? מה התמונה המסתתרת מאחורי הנתונים הללו?

קילומטרים ספורים מערינו מסתובבים מאות אלפי ילדים -  כולם חפים מפשע בהגדרה  -  שכתוצאה ישירה ממדיניות צה"ל בשטחים סובלים מירידה ביכולות המנטאליות והפיזיולוגית, ומסכנות בריאותיות והתפתחותיות חמורות.

כמה זה רע ?

זו כבר שאלה סובייקטיבית. אחד יאמר שכל זמן שאנשים לא מתים כתוצאה ישירה מתת תזונה המצב לא כל כך נורא. השני יאמר שתיאור של אנשים וילדים המסתובבים ברחובות או כלואים בבתיהם עם מבט כבוי בעיניים ופגועי יכולות פיזיולוגיות ומנטאליות כתוצאה מתת תזונה, מזכיר לו ימים אחרים בהיסטוריה.

שפטו בעצמכם[1].

כך או כך, בשטחים מתחולל אסון הומניטארי. אם לא נדאג מייד לעצור אותו באופן יזום ונמשיך לעסוק בעניינינו הרגילים, הוא יתפוצץ לנו בפרצוף. זו רק שאלה של זמן - ולא של הרבה. לא מטוסי הקרב, לא ספינות הטילים ואף לא הטנקים יעזרו לנו נגד מיליון הורים לילדים רעבים. וכאשר זה יקרה, אנחנו עלולים להתגעגע לשנת 2002 - העקובה ביותר מדם ישראלים מאז 1973.

מה עם הטרור, מה עם הילדים הישראלים המתפוצצים ברחובותינו?

רבותי, התשובה ברורה. הטרור הוא זוועה ואין לו הצדקה מוסרית. על כך אין מחלוקת.

אין בכוונתנו להצדיק ואף לא ל"גלות הבנה" לרצח חפים מפשע.

אך גם להרעבת ילדים אין הצדקה.

אפילו מי שחושב שמעשי צה"ל בשטחים מונעים טרור ושהמלחמה עם הפלסטינים מוצדקת  -  חייב לעצמו תשובה על שאלה פשוטה זו:

איך ייתכן שמי שכולא אוכלוסיה שלמה בבתיה במשך חודשים, על ילדיה וזקניה, לא דואג בעצמו לחלוקת מזון מספקת לאוכלוסיה האזרחית הנצורה? 

האם אנחנו לא יודעים שאסור לנו כחברה אנושית, ובמיוחד כיהודים, לגרום במישרין לילדים להיות רעבים? 

כל כך מהר שכחנו את שנשבענו לזכור.

 רון גרליץ