> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > אקט פוליטי מוסרי - מאת פרופסור ברוך קימרלינג
אקט פוליטי מוסרי - מאת פרופסור ברוך קימרלינג 15/03/2004
 
 
אחת מן הטענות המופרכות ביותר שהועלו כנגד הסרבנות, היא הענקת לגיטימציה מראש לסרבנות-מצפון פוטנציאלית של הימין, כאשר אלה יקבלו פקודה לפנות התנחלויות. זהו טיעון נכון אך נטול הקשר אמיתי של המצב הן ברמה הפוליטית והן המוסרית.

אין כיום בישראל אקט פוליטי מוסרי יותר מאשר הסירוב המצפוני לשרת בשטחים הכבושים. אכן צודקים אלה הבאים לטעון כי הסירוב נובע מתוך מניעים מעורבים, הן מוסריים והן אידיאולוגים ופוליטיים, כי הרי זה לב הבעיה. הסירוב הוא צעד ההכרחי לתיקון המשטר הדמוקרטי בישראל, ולא לחתור תחתיו, הוא בא לתקן את יסודות הלגיטימיות עליה מושטת ישראל ולא לערער עליהן.

למן 1967 ישראל שולטת ישירות - ומאז 1994 באורח עקיף - במיליוני תושבים פלשתינים נטולי כל זכויות אזרח ומרבית זכויות האדם הבסיסיות ביותר. מצד אחד ישראל לא סיפחה את השטחים הכבושים ואת אוכלוסייתן על מנת למנוע מהם זכויות אזרח - למשל, הזכות לבחור ולהיבחר ולהיות שותפים לקביעת גורלם. מצד שני ישראל השתמשה בכל המשאבים החומריים (קרקע, מים וכד') והאנושיים של השטחים כאילו אלה היו חלק מן המדינה. ככל שהזמן חלף ומצב זה התמסד פסקה ישראל מלהיות מדינה דמוקרטית והפכה לדמוקרטיה של עם-אדונים. זוהי מדינה שבה לחלק מנתיניה (לאזרחים) יש את כל הזכויות ולחלק אחר (נשלטים ללא אזרחות) אין כל זכויות. חוקיה של ישראל היו לחוקי עם-אדונים שנועדו לשרת את האדונים בלבד ומוסרה היה למוסר של עם אדונים. בכל עניין ונושא שהיו נוחים לישראל תושבים השטחים היו חלק מן המדינה, ואילו לכל עניין שהיה לא נוח לישראל תושבי השטחים היו מחוץ למדינה. זה היה שם המשחק והדבר הביא להיווצרות מדינה בעלת מערכת חוקים כפולה, שלטון כפול ומוסר כפול.

אחת מן הטענות המופרכות ביותר שהועלו כנגד הסרבנות, היא הענקת לגיטימציה מראש לסרבנות-מצפון פוטנציאלית של הימין, כאשר אלה יקבלו פקודה לפנות התנחלויות. זהו טיעון נכון אך נטול הקשר אמיתי של המצב הן ברמה הפוליטית והן המוסרית. פקודות הבאות להמשיך ולהנציח את מצבה של ישראל כמשטר עם-אדונים, אין להם דבר עם מדינת-חוק דמוקרטית. לעומת זאת הסירוב הנוכחי הופך את הסרבנים ליזמים מוסריים הבאים לתקן את דמוקרטיותה של המדינה. אם אכן תינתן אי-פעם פקודה לפינוי התנחלויות, מעשה שיהיה חלק מתהליך הדמוקרטיזציה של המדינה, אכן אי-ציות לפקודה כזו תהיה בלתי-חוקית ובלתי מוסרית בעליל.

כאשר תנועות פוליטיות כגון שלום עכשיו מסרבות לאמץ את רעיון הסירוב המצפוני בשם דמוקרטיה לא-קיימת, מתוך חרדה לצאת מתוך קונסנסוס לאומי לא דמוקרטי בעליל , הם חדלות להיות תנועות שלום. הלכה למעשה תנועות אלה משתפות פעולה עם משטר הכיבוש הקיים ומעניקות לו לגיטימציה ששום גוף פוליטי מן הימין לא היה מסוגל להעניק לכיבוש. על תנועת שלום ראויה לשמה לעצב את סדר היום ואת כללי-המשחק ולא להיות שבויה בידם.

 

 

המאמר פורסם ב-"כל העיר" בירושלים ב-22.03.2002

פרופסור קימרלינג הוא סוציולוג, מרצה באוניברסיטה העברית בירושלים.

 

 

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003