> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > בשם ערכי הציונות - מאת דוד זונשיין
בשם ערכי הציונות - מאת דוד זונשיין 10/08/2004
 
 
לפני כשנתיים וחצי, כשהקמנו את תנועת "אומץ לסרב", טענו נגדנו שהסירוב שלנו יגרור בעתיד סירוב דומה של חיילי הימין לפנות מאחזים והתנחלויות. ב-5 באוגוסט כתב אלכס יעקובסון במאמרו ב"הארץ": "כשיתעורר הוויכוח על חובת הציות של לובשי מדים בעת פינוי התנחלויות, מה יגידו אלה שהפכו את הסרבנים הפוליטיים משמאל לגיבורי תרבות?"

סירבתי לשרת בשטחים לאחר יותר מעשר שנים של שירות בצה"ל כקצין ביחידה מובחרת. סירבתי לשרת בשטחים לאחר מאות ימים של שירות בשטחים, כחייל וכמפקד, ולאחר שהייתי שותף פעיל למדיניות הרסנית שרמסה כל ערך שחונכתי עליו והפכה אותי לשותף פעיל בפגיעה בביטחון המדינה. סירבתי בשם ערכי הציונות וערכי הצבא שעליהם התחנכתי.

 

רוב מוחץ בציבור כבר מכיר בצורך לסיים את הכיבוש. אפילו ראש הממשלה ושר הביטחון מהליכוד כבר הכירו בכך. לאחר ארבע שנים עקובות מדם, אפילו הצבא חזר בו מעמדתו והכיר בכך שלטרור ולאלימות אין פתרון צבאי.

 

מנגד, הצעדים לסיום הכיבוש עדיין לא נראים בשטח. המתנחלים עושים הכל כדי למנוע מהדרג המדיני את פינויים ואת פינוי הצבא מהשטחים. אפילו את קומץ המאחזים "הבלתי חוקיים" הממשלה לא מצליחה לפנות. לעומתם, השמאל הפך לתומך נלהב של שרון. הוא עדיין רדוף תחת החרדה, כאילו לא ייחשב לפטריוט ומקפיד לגנות את הסרבנות שמשמאל. השמאל לא מבין, שהסירוב נובע מפטריוטיות אמיתית, מהצורך להציל את המדינה היהודית, את הדמוקרטיה, את הצבא ואת הציונות.

 

לפני כשנתיים וחצי, כשהקמנו את תנועת "אומץ לסרב", טענו נגדנו שהסירוב שלנו יגרור בעתיד סירוב דומה של חיילי הימין לפנות מאחזים והתנחלויות. ב-5 באוגוסט כתב אלכס יעקובסון במאמרו ב"הארץ": "כשיתעורר הוויכוח על חובת הציות של לובשי מדים בעת פינוי התנחלויות, מה יגידו אלה שהפכו את הסרבנים הפוליטיים משמאל לגיבורי תרבות?".

 

זוהי נפילה חוזרת למלכודת הדבש שטומן הימין לשמאל במשך שנות דור - כאילו הסירוב הוא סירוב אחד והמוסר הוא מוסר אחד. לא ניפול למלכודת הזאת. סירובם של 620 הלוחמים המסרבים לשרת בשטחים שונה באופן עמוק מסירובם של המתנחלים לפנות התנחלויות. תנועת הסירוב של הלוחמים היא תנועה של בודדים שהגיעו באופן עצמאי להכרה הכואבת כי לא יוכלו יותר לעבור על צו מצפונם. בניגוד למתנחלים, אין לקצינים שמסרבים לשרת בשטחים לא רב ולא מנהיג ואף לא איש ציבור או כוח פוליטי שיעמדו מאחוריהם. זאת, בניגוד מוחלט לתנועת הסירוב הפוליטי מימין, שעוד לא קמה אבל כבר נהנית מרועי צאן הקוראים לסירוב המוני.

 

זאת ועוד, סירובנו נושא מחיר כבד - הישיבה בכלא והסנקציה החברתית, שאותן אנו מקבלים בהבנה כדי למנוע את האסון הממשמש ובא. לעומתנו, סירוב אנשי הימין מתקבל כמעשה של גבורה בקרב הימין, ואילו הצבא ושר הביטחון מנסים למצוא כל דרך אפשרית שתשחרר את חיילי הימין מהמשימה.

 

הסירוב שלנו נועד למנוע מעשים לא מוסריים, עונשים קולקטיוויים על אזרחים שבינם לבין הלחימה אין דבר. החלטנו לסרב לאחר שנוכחנו בשטח עד כמה הכיבוש והענשת האוכלוסייה האזרחית כולה פוגעים בביטחון ולא משרתים אותו.

 

המתנחלים עושים הכל כדי לקבע את שליטתם על אדמה כבושה, שמדינת ישראל מעולם לא הכירה בריבונותה עליה. הם חותרים תחת החזון הציוני - מנסים להביא למדינת אפרטהייד, שבה מיעוט יהודי שולט על רוב ערבי הנטול זכויות אזרח בסיסיות. המתנחלים חוזרים על הדרך שאיפיינה אותם מאז התיישבו בהתנחלות הראשונה - שורה של הטעיות, שקרים ועבירה על החוק, כדי להשליט את דרכם המשיחית על מדינת ישראל ועל הציבור הישראלי.

 

אין ולא קו משותף אחד בין הסרבנות משמאל לבין זו שמימין. תהום עצומה פעורה בינינו. מדינת ישראל צריכה להחליט אם היא נופלת לתהום הכיבוש, או שהיא נחלצת ממנה.

 

הכותב הוא יו"ר תנועת "אומץ לסרב"

 

המאמר התפרסם ב"הארץ" 10.8.04: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=462573&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003