> To the English edition
 
אומץ לסרב > רשימת החותמים > מאמר
מאמר מאת עידן כספרי
 
 

סירוב למען החיים

בשלישי ליולי 1983 הרגתי שלושה אנשים. שלושתם היו מעל גיל 50, ואף אחד מהם לא היה חמוש. הם היו אזרחים תמימים בארץ כבושה. מותם בא עליהם פתאום מתוך שרירות הלב של חיילי צבא כובש. מותם בא בשגגה שנבעה מזלזול עמוק בחיי האדם הכבוש, באי ראייתו כאדם אלא כיצור נחות. אני וחברי שהרגנו את שלושת האנשים הללו בדם קר, לא רצינו להרוג. אבל גם לא היה לנו אכפת. לא היה לנו אכפת מחייהם של אנשים שלא הכרנו, שהולידו ילדים, שהקימו בתים, שקמו בכל יום לעמל יומם. רצחנו אותם ללא הנד עפעף, בבחינת מחיצת נמלה באקראי.

מיותר לציין שאיש מאתנו לא שילם על כך כל מחיר. מעולם לא נערכה חקירה, והתחקיר הקצר שניהל קצין ממושקף מהאוגדה לקח בדיוק עשר דקות. זה קרה במחסום צפונית-מערבית לעיירה לבנונית מנומנמת הקרויה סוק אל-ע'רב (שוק המערב). היינו חלק מצבא אדיר ממדים שיצא למגר את הטרור בגבולה הצפוני של מדינת ישראל, בראש הצבא עמד אחד - גיבור מלחמה ומומחה למיגור טרור - אריאל שרון. 19 שנים אחר כך, שניהם עדיין כאן - הטרור וממגרו - זה מול זה, עולצים לעוד מחול רווי דם.

הטרור הוא נשקו של המיואש, המושפל, חסר האונים. זה שאיבד את אמונו בעולם ושם מבטחו בעולם הבא. הכיבוש הוא מזינו ומיטיבו של הטרור, הוא שמטפחו ומאמצו על חיקו. מדינת ישראל של השנים האחרונות הגדירה את עצמה על-ידי הכיבוש, על-ידי השליטה וההשפלה של האחר, על-ידי המלחמה חסרת התקווה בטרור שהיאוש וההשפלה הללו מייצרים.

הכיבוש הוא הרעה החולה של חיינו, הוא הגידול הממאיר השולט בנו, הוא האלח שעל-פיו מתקיימים חיינו - חיינו וחייהם של הפלסטינים המחוללים להם ביחד בתוך אוקיינוסים אינסופיים של דם. הסירוב שלי לשרת בשטחים הוא בראש ובראשונה אמירה של: די לכיבוש, די להשפלה היומיומית של מיליוני בני-אדם, די לנהייה אחרי תאוותיה של כת אלימה, חסרת מעצורים, שקדושת השלטון על האחר עומדת עבורה מעל לכל ציווי אחר.

אנשים אלה, אשר עצם החיים בזויים בעיניהם, הורידו את הדבר היחיד העובדתי שאנו יכולים לומר שאכן מתקיים בעולם הזה – החיים - למדרגה שלישית ורביעית. אותה כת מתנחלים קולוניאליסטית, גסה ואינטרסנטית המנופפת בסיסמאות שקריות של ביטחון, ציונות ויהדות, אותה כת המובילה בכחש אנשים לאינספור, אבות לילדים, בנים להורים, אל מותם חסר התוחלת - רק כדי לשמר את ההזיה הקולוניאליסטית-משיחיסטית שלהם. 81% ממדינות העולם הכירו במדינת ישראל בגבולות הקו-הירוק! אף אחת (כולל מיקרונזיה) לא הכירה בשליטת ישראל בשטחים שנכבשו ב-67!

הטענה שאלון מורה כמוה כחניתה מבוססת על שקר והטעיה. בחניתה התיישבו אנשים אשר לא היה להם דבר, זולת ההיאחזות בחיים. באלון-מורה יושבים מתיישבים שבעים וקולוניאליסטים אשר נהנים מעורפה של מדינה חזקה ובטוחה (עד אשר יצליחו אולי למוטט אותה).

הסירוב שלנו זהה לסירובם של המתנחלים לפנות את ביתם?
לא רבתי! מקורות הפעולה חשובים בדיוק כמוה! סירובנו נובע מתוך קדושת החיים, מתוך ההכרה בהיותם עליונים על כל דבר (חייהם של כל בני-האדם), וחיים פירושם חיים בכבוד. המתנחלים שמים על ראש שמחתם את קדושת המקום והאדמה, ולמעשה אף את שליטתם תוך השפלת האחר. נימוקיהם מטאפיזיים, אבל אמונה היא דבר אישי. חיים, כל חיים שהם, הם הדבר המוחשי היחיד שאנו יכולים להבין!!!

וכמובן, הבירבור הידוע של: סירוב זה לא דמוקרטי, יש לשנות מבפנים, זוהי התארגנות פוליטית וכו'.
א. דמוקרטיה היא לא שלטון בהכרעת הרוב. זהו למעשה רק הסעיף האחרון שלה. כיבוש ושלטון בכוח על אחר הוא מעשה לא דמוקרטי, הוא סותר אותה, הוא מבטל אותה, הכרעת רוב למען דיקטטורה אינה דמוקרטית! ראשיתה של דמוקרטיה היא תרבות דמוקרטית, וכיבוש הוא האנטי-תיזה של תרבות כזו.
ב. ברגע שאתה משתתף הלכה למעשה בכיבוש אתה חלק ממנו. הדרך הראשונה במעלה להתנגד לכיבוש היא לסרב לקחת בו חלק!
ג. פוליטיקה עוסקת בשאלות של חיים ומוות, ולא צריך להתחמק ממנה. למעשה כמעט כל הכרעה בחיים שלנו היא הכרעה פוליטית, אז בוודאי שזוהי התארגנות פוליטית, אבל לא מפלגתית. אלא שעיתונאים בורים אינם יודעים לצערי את ההבדל.

בשלישי ליולי 1998 נולדה בתי הבכורה. לא שמתי לב לכפילות התאריכים, עד שלפני מספר שבועות עיינתי באקראי ביומן שכתבתי בעת שירותי הצבאי. חמש-עשרה שנה אחרי שנטלתי חיים, הבאתי חיים. חייה של ביתי הם הדבר החשוב לי ביותר. אני יודע שעל מנת לשמור על חייה אני צריך לעשות כל שביכולתי להרחיק את המוות מן העולם, לשמור ככל יכולתי על חיי כולם. הסירוב לשתף פעולה עם הכיבוש הוא חלק מתרומתי הצנועה לשמירת החיים וכבוד החיים עלי אדמות. כי החיים קדושים וכל השאר ספקולציות. יש להילחם אך ורק למען החיים. החיים של כולם.

צבאות המוות מלאים באמונה. צבאות החיים כוחם בידיעה.


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003