> To the English edition
 
אומץ לסרב > רשימת החותמים > מאמר
מאמר מאת יריב מוהר
 
 

על 10 דמגוגיות מבוססת ההתנגדות לסירוב

1. הסירוב הוא בגידה במדינה!

למעשה, אם אתם מתעקשים על הביטוי הבעייתי הזה, דווקא הכיבוש הוא בגידה במדינה (ולא המתנחלים נושאים בעול הבגידה, אלא הממשלות שהנציחו את הכיבוש). המדינה הזאת התבססה על קוד מוסרי ברור - מגילת העצמאות (וגם הדת היהודית, ועל כך ראו את מאמרו של שמאי לייבוביץ באתר). במגילת העצמאות ישנו סעיף האומר כי לכל תושבי הארץ יינתנו זכויות שוות.

אחת מן השתיים - או שהשטחים אינם חלק מישראל, ואז מה אנחנו עושים שם? או שהשטחים הם כן חלק מישראל, ואז למה לא נותנים לתושביהם שוויון זכויות? ישנה גם אפשרות שלישית: הכיבוש בשטחים הוא 'אסטרטגי' בלבד, עד שיהיו תנאים ביטחוניים מתאימים לנסיגה (ממש כמו רצועת הביטחון בדרום לבנון - רעיון שהוכח כ"גאוני"), ואז מה עושות שם התנחלויות אזרחיות???

המדינה הזו הוגדרה כמדינה יהודית-דמוקרטית. הכיבוש מפר גם את היהדות וגם את הדמוקרטיה, ולכן חותר תחת מהותה של המדינה ומרוקן אותה מתוכן. ואם המדינה מתרוקנת מתוכן, בסוף היא כבר לא תהיה המדינה שלנו.

2. לפני הכל, אתם עושים מעשה לא חוקי ולא דמוקרטי.

במדינה דמוקרטית כל תושבי המדינה הם אזרחי המדינה בעלי זכויות שוות, ללא הבדלי דת גזע ומין. זאת הגדרת הדמוקרטיה בעולם המודרני. במדינה דמוקרטית אין שטחי הסגר לתושבים סוג ב' חסרי זכויות אזרח. חוץ מזה, שלפעמים חוקים בינלאומיים חשובים יותר מחוקים מקומיים, ואם בכל מיני מקרים בעבר אזרחים היו מצייתים קודם לחוקים בינלאומיים, ההיסטוריה (במיוחד של העם שלנו) הייתה נראית אחרת.

3. סרבנות זו המחאה הכי זולה ונוחה שמצאתם?

נסו לחשוב האם הייתם מסוגלים לסכן את חייכם בשביל משהו שלא אכפת לכם ממנו והוא לא חשוב לכם? כנראה שלא, אה? עכשיו נסו לחשוב האם הייתם מסכנים את חייכם בשביל משהו שאתם אשכרה מתנגדים לו מוסרית. זה כבר דבר בלתי אפשרי בעליל, ומדינה לא יכולה לדרוש דבר כזה מקבוצה רחבה בעם. אתם יכולים להסכים או לא להסכים עם התפיסה המוסרית שלנו, אבל אתם לא יכולים להכחיש שאדם רשאי שלא לסכן את חייו למען דבר שהוא מתנגד לו בכל נימי נפשו.

4. אתם צבועים, מוחים נגד הכיבוש של 67 ולא נגד זה של 48.

תבינו, כשאנחנו מוחים נגד הכיבוש כאקט לא מוסרי, אנחנו מדברים קודם כל על כיבוש של בני-אדם ולא של שטח. אנחנו לא זועקים את סבלם של עץ או גבעה, אלא את סבלם של בני האדם המוחזקים במיכלאת השטחים ללא זכויות וללא תקווה. ערביי 48, כולם בעלי אזרחות וזכויות שוות (לפחות על הנייר, אבל זה כבר דיון אחר). כמו שלא ניתן לומר כי האינדיאנים בארה"ב חיים כיום תחת כיבוש, כך גם ערביי 48 אינם חיים תחת כיבוש.

5. תנו לצה"ל לנצח, למה אתם מפריעים לו?

ובכן, אם ראש ממשלת ישראל היה נצור בלשכתו ע"י טנקים של האוייב, לא הייתם אומרים שהמדינה כבר הפסידה? הפלסטינים כבר הפסידו, לכן אי אפשר לנצח אותם כמדינה. אם אתם לא חובבים מחנות השמדה, אז תשכחו מהאופצייה הצבאית. ובגלל שהם הפסידו, הם אלה שמנצחים בעימות הזה ולאט לאט מפוררים את התוקף המוסרי שלנו. הם מבחן למוסר שלנו, כאילו מגבוה נשלחו.

6. אחרי כל הפיגועים, איך אתם בכלל יכולים לחשוב על הצד שלהם?

אני בהחלט יכול להסכים שרוח רעה נושבת בעם הפלסטיני (בחלקה היא תוצר של כיבושנו ה"נאור", ובחלקה היא קשורה לאיסלם הקיצוני, שאין לו לכאורה קשר לכיבוש, אך הצלחנו בחכמתנו לעודד אותו כקונטרה לאש"ף). אני יכול להסכים שערפאת בלשון המעטה איננו טלית שכולה תכלת. אני מוכן להודות שאחרי פיגוע מסתנן לי ללב איזה "מוות לערבים" קטן. אבל אם הכיבוש הוא מעין "עונש" על התנהגות הפלסטינים, אז למה זה הופך אותנו? למדינה שהיא כלא? למוסד שיקום ענקי לעמים סוררים במזה"ת? במצב הנוכחי, לא צריך להיות סופר-מוסרי כדי להתנגד לכיבוש, אבל אם אדם רוצה באמת להיות מוסרי, הוא צריך להיות כזה גם כשמדובר באתגר קשה.

בכל מקרה פה אין דילמה קשה: החודשים האחרונים הוכיחו כי ביטול הכיבוש טוב לא רק מן הבחינה המוסרית, אלא גם מבחינה פרקטית של ביטחון.

7. הערבים לא יסתפקו בשטחים, הם רוצים הכל.

ברוך השם, צה"ל ניצח בכל המלחמות (מול מדינות), אבל מה לעשות תמיד הפסיד בלחימת גרילה ו\או התשה. למעשה מבחינה צבאית, כשהפלסטינים יהיו מדינה, הם יאבדו את כוחם המאגי (אנחנו גם צריכים להחליט אם אנחנו רוצים לידינו מדינה כמו מצרים, או – אם נמשיך לגרום להסלמה - מדינה כמו איראן עם מפלס שינאה מטורף). באותו אופן, גם לבנון נזהרת מאוד מטרור נגדנו, והדבר היחיד שעדיין מעודד מקרים של טרור מלבנון הוא המשך המלחמה בשטחים. חוץ מזה, כשתהיה בשטחים אינרציה של בניית המדינה החדשה, האנרגיות שלהם יופנו כנראה פנימה. המשך הכיבוש מלבה את השינאה והאיסלם הקיצוני, גם בשטחים, אבל במידה מסויימת הוא עוזר לקיצוניים מוסלמים להכשיר את הלבבות בעולם כולו.

מוסלמים רבים בעולם מציינים בין הגורמים למשיכתם לזרמים שוליים וקיצוניים גם את הכיבוש בשטחים. זה לא שבלעדיו יאהבו אותנו, אבל התמתנות היא אפשרית…

8. הערבים יפרשו כל נסיגה כחולשה שלנו.

תזכירו לי איך קראנו פעם בתיכון לאנשים שפעלו לפי מה שאחרים יחשבו עליהם?… אה, נכון - חלשים! (ראה גם סעיף קודם) לפעול לפי מה שהערבים יחשבו עלינו? נו באמת. אם כבר נכנסים בפשטנות לפסיכולוגיה הפלסטינית, אולי דווקא ניצחון מתון (לא בריחה היסטרית) ירגיע את המוטיבציה שלהם לטרור… ההתמודדות מול עם כבוש דומה לקרב נגד אדם שידיו קשורות. זו לא גבורה, אלא פחדנות. כן, הכיבוש הוא גם פחדנות וחולשה והערבים יודעים זאת.

9. בארצות ערב הם חיים בתנאים הרבה יותר גרועים, לעומת השטחים.

גם אם הנתון התמוה הזה נכון, מה התוקף שלו? ואם מחר תעלה רמת החיים בירדן בצורה משמעותית, אז פתאום תסכימו כי הכיבוש כבר באמת לא מוסרי? ובכלל, מדינות לא דמוקרטיות הן מדד ההשוואה שלנו?

10. הסרבנות מחלישה אותנו, נסראללה קורא וצוחק.

ובכן נסראללה, אם אתה קורא, אז דע לך שהסרבנות שלנו היא ספציפית, סירוב לדכא עם אחר ולגדל את הפצצות המתקתקות (אנושיות?) של הדור הבא. בכל גזרה אחרת תמצא אותנו נחושים וחזקים, ופועלים הפעם בלב שלם. חוץ מזה, לא רק עקירת יישובים (אקט חד-פעמי), קורעת את העם. גם כיבוש (אקט מתמשך), קורע את העם ומחליש אותו.

אחי גיבורי התהילה, והיישרתם את מבטכם אל הכיבוש - והוא השפיל את עיניו העלובות.

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003