> To the English edition
 
אומץ לסרב > רשימת החותמים > מאמר
מאמר מאת שחר לארי
 
 
שחר לארי

מכתב הסירוב וא"י השלמה

 

אני נדרש  לרשימה  זו, מתוך  התרגשות,  שאינה  אופיינית לציניקן.  תגובתי האוטומטית למכתב הסירוב, ראתה את  הנזק,  שנגרם למערכת הצה"לית,  שמאז ולתמיד(?) נראתה  בעיני כרע הכרחי  אותו  נדרשתי לשמר  בשל  המציאות  האיומה. לכולי  עלמא, הנזק קיים ומתקיים.  אנו  נדרשים בכל שעה ובכל עת לשלם מחיר בפשרה, על מנת  לחיות למרגלות מגדל השן. השאלה האם  המכתב והתנועה, (בין אם ממוסדת בין אם לאו, אין להתכחש לקיומה, כשם שאין להתכחש לקיומו של לוח הכפל (י.ל)), מהווים קאזוס-בלי למלחמה ביסודות ההיררכיה הצהלית. אין לזלזל במחיר, שהוא כבד וחמור ביותר. יכול אדם להתווכח על הצורך במדינה, אבל פעם שזו קיימת ומוקפת איומים, תהיה זו סכלות ממש, שלא להגן עליה. מכתב הסירוב שומט את הקרקע מתחת לתפקודו של הצבא המסתמך על ציות עיוור! מפקד המסתער על מטרה יודע!, הוא אינו משער, הוא יודע! שחייליו איתו ללא היסוס! זהו המחיר, הקהות המוסרית, אותה תובע הצבא ללא פניות. אין צבא אחר.

אם כן מהו ההיסוס שחשתי, מדוע לא  שעיתי לאותה תגובה פבלובית. אנו נדרשים שניות מוסרית המאזנת בין רע לטוב כפי ראות עינינו. ועיני שלי ראו טוב במכתב הסירוב ועיני שלי ראו רע בהנצחת המצב הקיים. שמיטת הקרקע מתחת לצבא פסולה ברם שמיטת הקרקע מתחת למדינה גרועה הימנה. אין בלבי להתכחש ומתברר שגם בעיני אחרים, לרוע הבלתי נסבל המונצח בשטחים הכבושים. הרג חפים מפשע, עוני, השפלה כל אילו אינם תלויים בתירוץ. הדאגה שלי לשלומה של המערכת הצבאית התחלף בדאגה לחורבן המערכת הישראלית. מבלי משים מתקבלים תירוצים צבאיים וחילופי האשמות כסיבות מוסריות תקפות לקטסטרופה הקיימת היום בשטחים הן למתנחלים והן לאוכלוסייה הפלשתינית. זעקת הדי! סדקה את מעטה האדישות. ושוב אנו קצינים מפקדים אזרחים מוכנים לשקול לשלם מחיר כבד בעד תיקון יסודי בנפשנו, בבחינת קטיעת איבר להצלת החולה.

קיומנו אנו במדינת ישראל הינו עובדה אשר אינה דורשת צידוק. פנטזיות השמדתנו הינן ספורדיות בדיוק כמו הפנטזיות על א"י השלמה. אין לנו צורך יותר במכשירים לעיגון קיומינו. הדמגוגיה האפוקליפטית על השמדת העם היהודי ע"י האומה הערבית מגוחכת וגובלת בפרנויה. האינטרסים הבינלאומיים, כמו גם כוחה ועצמתה של ישראל, יעמדו לה בשמירה על קיומה מתוך גבולות 67, כל אמירה אחרת גובלת בהפחדה חסרת ביסוס צבאי (לא מן הנמנע שהן משמשות כקרדום פוליטי לחפור בו ואינם מכילות אידיאולוגיה אמיתית). המשימה הציונית נסתיימה – ציון קמה! כעת אנו נדרשים למכשירים אחרים אשר ישמרו את קיומינו כעם ומדינה דמוקרטית החי בשלווה ובשגשוג בארצו. א"י השלמה היא א"י אשר העם היושב בקרבה שלם הוא.

אני מתבונן סביבי, אני מתבונן בעצמי ואיני יכול שלא להבחין בשחיתות אליה התדרדרתי. איני יכול שלא להבחין כיצד מבלי משים הפך צבא הגנה לישראל לצבא המנציח כיבוש פשיסטי שתרומתו להגנת מדינת ישראל מפוקפקת ובכל מקרה ראויה לדיון אמיתי ובוודאי לא לציות עיוור.

ועל כל הנ"ל נראה שאי אפשר לברוח מהדיון. שהמחיר והפגיעה בצה"ל הם היום הרע ההכרחי אליו הסכנתי עד עתה. אני מאמין שהרוב יבין זאת. אני מאמין שצה"ל ישתקם אני מאמין שחשוב יותר היום לנצח את הסרטן המוסרי שפשה בנו.

אין להתבלבל במניעי, לא משנאת המן אלא מאהבת מרדכי אני פועל. אין אני  עסוק  בבעיותיה  של פלשתין ואין אני דואג לשלומה, יש אחרים העושים זאת טוב ממני. דאגתי נתונה לארצי למדינתי למולדתי שאינה תלויה בטפח אדמה וקדושתה נובעת רק מאיכות העם היושב בקרבה. אני מודאג מהקלקול שבכיבוש אני מודאג מהקהות שיצאה מהצבא וחלחלה לתוכנו. אני מודאג מהתדהמה שיש לנו על הביקורת המוטחת בנו. שטחו עיננו מראות את הזוועה, שנהיינו רגילים בה כפי שמתרגל כהן גדול בשחיטת בקר וצאן לפני יוה"כ.

אני איני מאמין, בשלום קרוב עם פלשתין שתקום, אני איני מאמין, לתעמולה השקרנית של הרשות בעולם, אני מאמין, שאנו נידרש להגן על קיומינו עוד שנים ארוכות, אולם את זאת, אין ברירה אלא לבצע מתוך הגבולות המצומצמים, שהתירו לנו אומות העולם. ואם לא נעשה זאת אנחנו יכפו זאת עלינו. ובינתיים אני מודה על הויכוח הציבורי שנכפה עלינו ע"י אנשים אמיצים מקרבינו, שרואים נכוחה ואומרים לא עוד.

 

 

21.02.2002


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003