> To the English edition
 
אומץ לסרב > רשימת החותמים > מאמר
מאמר מאת רמי קפלן
 
 
רמי קפלן

הסירוב המוסרי הוא אחד מכללי המשחק של הדמוקרטיה

התפרסם בעיתון הארץ ב 5.2.2002

הדמוקרטיה, כמו גם המדינה, היא שיטה שתכליתה ארגון החברה באורח הצודק ביותר, כך שיירבו ככל האפשר החירות והרווחה של אנשיה. ככזו היא אינה מטרה בפני עצמה, אלא רק הכלי היעיל ביותר שמצא האדם עד כה להשתית קיום חברתי מוסרי. לפי אותו ההגיון, מוצדקים הדמוקרטיה והציות להחלטות שנתקבלו במסגרתה, רק כל עוד הם אכן משיגים יעד אינסטרומנטלי זה, ולפיכך ברור שהציות במדינה דמוקרטית חייב להיתחם בגבול מה שאינו מוסרי בעליל.

אדם בשיעור קומתו של אברהם אבינו, במיתוס שהוא המופת האולטימטיבי של ביטוי האמונה, ניגש לעקוד את יצחק בנו ללא הרהור וערעור אחרי שצווה לעשות כך על ידי אלוהים עצמו. אין לשער שאברהם היה מסכים לעקוד את יצחק בפקודת אילו שהם בני אדם, תהא נסיבותיה של פקודה זו אשר תהיה. בני אדם שלא כאלוהים עלולים לטעות, וההיסטוריה מעידה שוב ושוב שהם אף מרבים בכך. בדומה, ברור לכולנו שאין לצפות מאזרח מדינת ישראל הדמוקרטית לציית להוראה לעקוד את בנו רק כי כזו נשלחה אליו בדואר רשום ממשרד הפנים או אפילו מטעם ראש הממשלה הנבחר. במקרה אבסורדי כזה, ברור שהנמען יסרב למלא את ההוראה "הדמוקרטית" הזו, ונראה כי איש שפוי לא יוכל לגנות אותו על כך.הציות בדמוקרטיה תחום בקו גבול, על כך אין שאלה, השאלה היא רק מהו אותו קו גבול. יש כאלה שיאמרו שעקידת בן עוברת את הגבול, ויש שיגידו שלפחות בנסיבות מסוימות, גם עקידת בן דוד.

אזרחי מדינת ישראל לא הצביעו בבחירות האחרונות בעד חסימת אמבולנסים שבתוכם אישה הכורעת ללדת במחסומים בשטחים. הסוגיה הספציפית הזאת לא ניצבה בפני אף בוחר כשעמד בקלפי. הבוחרים הכריעו בהצבעתם בין השקפות עולם כלליות, ניציות יותר או יוניות יותר. לאחר שזכו נושאיה של אחת מהשקפות אלה בשלטון באורח דמוקרטי והפכו למנהיגים, הם החלו להפעיל לפי אותה ההשקפה, בצירוף שיקולים פוליטיים פרגמטיים, את המנגנון האדיר והמורכב של המדינה ומוסדותיה, שאחד מהם הוא הצבא. באופן מבני, ברור שלפחות בכמה פינות של המנגנון הבירוקרטי העצום הזה הדברים מתנהלים לא בדיוק כפי שהתכוונו אליהם הבוחרים לו היו נדרשים לכל שאלה ושאלה, ולפעמים גם להיפך בדיוק מכוונתם הדמוקרטית.

עובדה למשל שבאורח יום יומי מכריעים בתי המשפט נגד החלטות מנהליות של רשויות מדינה שונות, ועובדה שבג"ץ מוצא לנכון אף להפוך החלטות עקרוניות יותר. הסיבות האפשריות לסטיית המנגנון מן הכוונה הדמוקרטית רבות ומגוונות - אופיים של בעלי תפקידים, תקלות תקשורת, תרבות ארגונית קיימת, משחקי אינטרסים ועוד ועוד - כשלים בלתי נמנעים כאשר מדובר במערכות אנושיות גדולות. בדיוק בגלל העיוות הבלתי נמנע הזה, תפקידו הדמוקרטי של האזרח האחראי אינו יכול להסתכם בהצבעה ביום הבחירות, אלא חייב להמשך כל הזמן בבחינה ובביקורת רצופים של פעולותיה של המדינה, כאשר ככלי מדידה משמשים אותו החוק ומצפונו. אם נדרש האזרח לציית לפעולת מדינה שנעשית ללא סמכות - יפנה לבית המשפט כדי שיפטור אותו ממנה, אם נדרש לציית להוראה שניתנה בסמכות אך בניגוד לרוחה של הדמוקרטיה - הוא רשאי לסרב לבצע אותה לאחר ששקל את הדבר היטב, אם כך מורה אותו חד משמעית מצפונו.

זהו אחד מאמצעי הריסון שלא ניתן לוותר עליהם בדמוקרטיה - אמצעי בעייתי של שטח אפור שמותר להפעיל רק במקרים קיצוניים. זהו גם הרציונל העומד בבסיס פסיקת "פקודה בלתי חוקית בעליל". ללא קיומו של אמצעי זה, הכשל של מקרה כפר קאסם עלול להישנות, וכפי שמלמדת ההיסטוריה של המאה ה- 20, עלולים אף להתרחש אסונות ברשיון גדולים בהרבה. חברות שונות במאה זו נוכחו מאוחר מדי לדעת שהן נסחפו לתהליך הרסני של איוולת ופשיטת רגל מוסרית כי לא קם מתוכן בזמן מי שיתריע על כך, ומי שיסרב להיות חלק מהמעשה.

החיילים והקצינים החתומים על מכתב הסירוב מאתרים את הכיבוש הישראלי בשטחים כאחד מאותם אסונות ברשיון - כיבוש שהפך כולו לבלתי חוקי בעליל. הכיבוש הנמשך כבר 35 שנה הביא את האוכלוסייה הפלסטינית לשפל המדרגה האנושי לפי כל קנה מידה - חייהם, זמנם, בריאותם, השכלתם, אושרם וכבודם העצמי של בני אדם אלה הפכו הפקר ונרמסו תחת נעלי הצבא של כיבוש זה. במסגרתו מופרים שעה שעה בשם שיקולים טקטיים כללי המוסר הבסיסיים ביותר - אם על ידי ירי בברכו או בלבו של ילד בן 7, אם על ידי גדיעה לא מרוסנת של פרדסים או בתים, ואם על ידי "תקיעה" יום יומית של האוכלוסייה למשך שעות ארוכות ומתסכלות בפקק שנוצר בגלל מחסום.הכיבוש המתמשך לא חוסך שבטו גם מהצד הכובש והוא הולך ומשחית את החברה הישראלית עד שזו לחרדתנו הופכת אדישה ועיוורת יותר ויותר למעשים האכזריים שנעשים בשמו ולמענו.

ערכי המוסר היהודיים והדמוקרטיים שעל פיהם התחנכנו לא מאפשרים לנו לחיות בשלום פנימי עם המעשים שאנו נדרשים לבצע בשטחים. אנחנו מסרבים להפוך לקלגסים למשך 25 יום בכל שנה. אנחנו דורשים את הזכות לחיות במולדתנו כבני אדם שנבראו בצלם.


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003