ב. מיכאל, ידיעות אחרונות, 28 ביוני 2002

תחילה, קשה היה להתרכז בתוכנו של הנאום. תשומת-הלב התעקשה להתמקד בעיניים המתרוצצות בבהלה בין המלים מרובות ההברות, ובפה הלועס מכנית את המשפטים המדודים שהטמינו שם מפעיליו הקפדניים של הנשיא. אך אט-אט פג השעשוע, והאוזניים החלו לקלוט גם את הדברים עצמם.

והנה – הפתעה. לא גיבוב ריק של מלות יציאה-ידי-חובה, אלא תוכנית בנויה לתלפיות, מצע מורכב ומשוכלל, תרשים מדויק ומשכנע לכינונה של מדינה מתוקנת, משפט אחר משפט, תנאי אחר תנאי, דרישה אחר דרישה, והלב רק הלך והתפעם מן המיפרט ומן המיכלול. כל מלה בסלע.

למשל, "חוקה". הנשיא במפורש דורש חוקה. יסוד היסודות של כל חברה מתוקנת. מי ימלאנו ליבו להתווכח?

"הנהגה חדשה ושוחרת שלום". אכן תנאי הכרחי. ההנהגה הקיימת שקועה עד צוואר באלימות, היא זקנה, מרירה, חסרת כל רצון ויכולת להתנער ולפנות לדרך חדשה, לעולם לא תוכל להצעיד את עמה אל השלום. היא צריכה ללכת.

"שקיפות תקציבית". עניין חיוני מאין כמוהו. כבר קצה הנפש בצינורות האפלוליים שמזרימים כספים, אשר נועדו לרווחת העם כולו, לכיסיהם וגחמותיהם של מקורבים, משוחדים, מפונקים ומחוברים.

"ביעור השחיתות". אלמנטרי. חברה מושחתת היא מרשם בדוק להידרדרות ולאסון (לאישוש הדרישה הזאת, יכול הנשיא לבקש שיקריאו לו את עיתוני ארה"ב מן השבוע החולף).

"שלטון החוק". כמובן. לא תיתכן מדינה מתוקנת ללא שלטון החוק. מדינה המעדיפה קבוצה אתנית אחת על רעותה, המחוקקת חוקים שונים לבני עמים שונים, השופטת בדין אחד כאן, ובדין אחר שם, מדינה שכזאת – זכות קיומה מפוקפקת.

"רפורמות מעמיקות". אי אפשר בלי זה. השמרנות, הקפיאה על השמרים, קיבוע המידות הרעות והתעקשות על הבלי וחטאת העבר, הם אם כל חטאת ואבי כל טומאה.

"הקפדה על עקרונות החרות, השוויון והסובלנות". היש בכלל יסוד מוסד יותר למדינה ראויה? הלא ברור כי מדינה שאינה מקדשת את החרות ואת השוויון, לעולם לא תוכל להיות שוחרת שלום באמת.

וכמובן "התנערות מן הטרור ומלחמה בו". תנאי מקדמי והכרחי. מדינה המעודדת חבורות של חוליגאנים ושודדי קרקעות, המממנת כנופיות של בריונים, המתחמקת בתירוצים מתגחכים והולכים מלעקר את שיני הארס וההרס שלהם, החוננת לעתים רוצחים או דנה אותם לעונשים מגוחכים, המפעילה מדיניות של "דלת מסתובבת" בבתי הכלא שלה כל עוד מדובר בפושעים הקרובים ללבה, מדינה שכזאת בוודאי לא תצעד בלב שלם אל עבר השלום.

אכן, רשימת תביעות נשיאותית שאין הכרחית, צודקת ונבונה ממנה. דא עקא, משום מה היפנה הנשיא את דרישותיו רק אל צד אחד של המשוואה. אולי שיבוש במקרן הכיתוביות ממנו קרא בדי-עמל את הדברים, ואולי שכח מאן-דהו להזכיר לו שגם במדינתו של האיש המדושן, זה אשר ישב לא מזמן לצידו והתקשה להסתיר את טיקי הניצחון של אפו, אין עדיין חוקה. ואין גם שום סיכוי שתהיה.

מישהו שכח גם להסביר לכבוד הנשיא שההנהגה השלטת במדינה ההיא, מעדיפה שתיבש ימינה ותדבק לשונה לחיכה, ובלבד שלא תיאלץ להרפות מכמה מגרשים וכמה טוטמים פאגאניים (וש"הנהגה חדשה", אם בכלל תבוא, תהיה גרועה עוד יותר).

מישהו שכח לעדכן את הנשיא, כי בצידה השני של המשוואה, עצם הרעיון ל"שקיפות תקציבית" מעלה חיוורון על פני המנהיגים, ונחשב למזימה אנטישמית שתכליתה השמדת העם היהודי, ומה שנורא עוד יותר – ריסוק כוחו של מרכז המפלגה.

ש"ביעור השחיתות" אצל שכנתה של פלסטין, היא הזיה שמעוררת גיחוך אצל בעלי חוות המופקדים על חלוקת האישורים לייבוא עבדים.

ש"שלטון החוק" הוא לדידה רק ביטוי המתאר את הצורך הטורדני להטריח משפטנים שימצאו הצדקה לכל מעשה תועבה, וסעיף-פטור לכל תעלול נבזי.

ש"רפורמות מעמיקות" הן חלום רחוק במדינה שבה כל מלה הנגזרת מן השורש "רפורם" (כמו רפורמי, רפורמית, רפורמים ורפורמיות) היא תועבה וטריפה.

ש"הקפדה על עקרונות חרות, שוויון וסובלנות" נחשבים בה לכפירה-בעיקר, לסטייה נפשית מסוכנת, לבגידה, לקומוניזם ולתמיכה בטרור.

ש"התנערות בטרור ומלחמה בו" היא פעולה המותרת ורצויה אך ורק כאשר בקצה השני של משקפת-הצלפים, הבולדוזר, הטיל או המסוק, ניצב מי שאינו בן לאם יהודייה, או שלא גויר כהלכה.

בקיצור, תוכניתו של הנשיא היא אכן תוכנית מושלמת למדינה מושלמת. הלוואי עלינו.

ואפילו יצוץ פתאום איזה אתאטורק פלסטיני, יחולל את הנס ויכונן תוך שנה את המדינה הפלסטינית המתוקנת עליה חולם מר בוש, לא תהיה בכך עילה לדאגה. יעלו עשבים בלחייהם של ראמספלד וצ'ייני, בוש ורייס, ועדיין לא תעמוד מדינת ישראל אפילו במחצית תנאיו של הנשיא. והלא על פי חזונו של הנשיא, רק מדינות העומדות בכל התנאים הללו רשאיות לכרות ביניהן שלום.

מר בוש יכול איפוא להיות סמוך ובטוח ששום חרחורי-שלום בלתי צפויים לא יעיבו על מערכות הבחירות הבאות עליו לטובה. ה"היבס" וה"עראבס" ימשיכו לשחוט זה את זה באין מפריע, ואם רק יקפיד להמשיך במלחמות פה-ושם לאורך כל הקדנציה (שהרי אלמלא הן, הוא כבר מזמן היה מצורף לספר הבדיחה והחידוד), מובטחת לו קדנציה שנייה, פורה ונבונה כראשונה.