נאומו של ישי רוזן-צבי

אני מבקש לדבר על הדרך בה מגיעים אנשים למעשה הסירוב.

אחד הדברים ששומעים שוב ושוב מאנשים אלה הוא "רימו אותנו". דומני שזהו אחד המניעים המרכזיים של צמיחת תנועות מחאה בכלל - מויאטנם ועד לבנון - ההכרה שהוליכו אותנו בכחש, שאיחזו את עינינו.

אנשים מגיעים לשטחים – והרבה מאלו המגיעים בימים אלו לסירוב, ואני בתוכם בעוונותי, שירתו לפני כן בשטחים – ורואים מול עיניהם מציאות איומה ונוראה. אלפים, אלפים של אנשים שחייהם אינם חיים, חיים בני ערובה, בדלות ועוני מחפירים, חלקם מזי רעב כפשוטו. הלב יוצא אליהם.

ואז אתה מקבל את הפקודות, ומבין שכל תפקידך הוא להכניס אותם עמוק יותר ויותר לתוך מצבם הבלתי אנושי, לחסום מהם כל יכולת לצאת, לעבוד, לבקר, להביא מזון, לחיות חיים נורמליים במובן כלשהו.

ואז, אז התגובה היא כפולה. ראשית – אם נותר בך עוד שמץ של אנושיות – אתה אוחז את ראשך בין ידיך ואומר "אלוהים, מה קורה פה", "מה הם דורשים ממני לעשות", "איך אפשר לדרוש דבר כזה". אבל אחר כך, מיד אחר כך, אתה אומר "איך רימו אותי ", "הוליכו אותי בכחש", "לא היה לי מושג מה באמת קורה".
כל הרטוריקות המפולפלות שהולעטנו בהם ושהפכו כמעט לרפלקס בפינו: 'אין ברירה', 'לא אנחנו פתחנו בכך', 'עם שוחר שלום', 'בטחון המדינה', 'בטחון היישובים' - הכל קורס כמגדל קלפים מול עיניך, ומה שנותר הוא המציאות העירומה שמולך, הכיבוש במלוא כיעורו ואכזריותו.

אתם 'נלחמים בטרור'? הצחקתם אותנו.

מדיניות מגלומנית ואטומה של ממשלה רעה, בצירוף עם כלי תקשורת שמיישרים קו לחלוטין עם השפה הצבאית, מייצרים בשטחים משתלה עצומה של עליבות, השפלה זעם וטרור. כן, מדיניות ממשלת ישראל היא היום משתלה של טרור.
לומר שהצבא חושף מעבדות לייצור טרור בשטחי איי זו אפילו לא בדיחה תפלה. פעילות צה"ל בשטחים היום היא מעבדה אחת עצומה לייצור טרור.

מי שראה את מאות האנשים מוצאים בכוח מבתיהם, מרוכזים בשורות בכיכר העיר, עומדים שעות על שעות בשמש הקופחת, מחכים בדממה לרגע בדיקתם המשפיל, מביטים על החיילים במבט שכולו פחד, השפלה, עליבות ושנאה. מי שראה במקרה בטלוויזיה את אחת התמונות הללו, ברמאללה או בטול כרם, בדהיישה או בשכם, ראה ללא ספק בתוכם את עשרת, אולי עשרים, המחבלים הבאים. בכל יום צה"ל עוצר שניים שלושה מחבלים ויוצר מאה חדשים. משתלה לייצור טרור.

יש המון דיונים מתוחכמים סביב סוגיית הסירוב. דמוקרטיה, גבולות הציות, זכויות המיעוט. אבל מאחוריהם מסתתרת אמת פשוטה אחת: יש דברים שאסור לעשות ,נקודה. אסור להרעיב אנשים, אסור להשפיל אותם, אסור למנוע מהם כל תנועה, ובעיקר אסור, אסור לנהוג באנשים, נשים וטף כבאבק אדם.

ככל שיותר אנשים יבינו זאת, כן תסתיים במהרה המציאות הרעה והארורה הזו של הכיבוש. זה בידינו.