רמי קפלן

תגובה למאמר "הסרבנים הם סמרטוטים" של פליקס פריש מה- 10/9/02

אחרי שקראתי את הראיון של פליקס פריש עם סא"ל ארז וינר "הסרבנים הם סמרטוטים" צחקתי. לא בגלל שאני מזלזל בכך שוינר קורא לי ולשכמותי סמרטוטים, זה דווקא מעליב אותי, אלא בגלל המוסר הכפול של הקצין, בן התנחלות, שלמרות שצף דבריו המתלהמים פשוט לא מצליח להסוות עד הסוף את גישתו האמיתית כלפי נושא הסרבנות, כשהיא באה מימין כמובן.

מצד אחד ברור לוינר שאם יש משהו שאסור לעשות בחברה דמוקרטית זה לבחור אילו פקודות למלא ואילו לא, אך מצד שני, כאשר פריש מקשה עליו ושואל אותו מה יעשה אם יצטווה לפנות בראש חייליו התנחלויות - הוא פשוט לא מצליח, אפילו עכשיו כשזה נראה כל כך רחוק, להצהיר שיציית לפקודה זו ללא כחל וסרק.

המקסימום שוינר מוכן להגיד, בלשון רפה וכללית המנוגדת ללשונו הנחרצת לאורך כל הראיון, זה ש"הוא לא רואה את עצמו מסרב פקודה ולא עושה מעשים קיצוניים אחרים". אך כדי להתגבר מיד על הדיסוננס הנוצר אצלו כשהפקודה היא פקודת פינוי התנחלויות הוא ממהר להדגיש שביישוב שלו וביישובים אחרים שהוא מכיר, אף אחד לא מתכוון להתעמת עם צה"ל; ושזו "שאלה מאד קשה"; ושזו שאלה שהוא "לא חושב שהיא רלוונטית" ולכן הוא לא צריך לענות עליה היום; ושלשמחתו הוא מעולם לא נדרש למעשה כזה וגם לא למחשבה או להתכוננות למעשה. וגולת הכותרת: הוא ימלא את ההנחיות שהוא יקבל "כל עוד הן חוקיות וכל עוד הן בגבולות המוסר" (!).

נו, נראה שאני כסרבן שטחים יכול לחתום בשקט על הדברים של וינר. גם אני לא רואה את עצמי מסרב פקודה אלא במקרים קיצוניים, רק בשעה שהם רלוונטיים, ורק אם הפקודה לא חוקית או לא מוסרית. וכן, גם בעיני שאלת הסירוב היא שאלה קשה. ההבדל ביני, רב סרן במילואים מאזור המרכז, ובין סא"ל וינר מההתנחלות, הוא שתפיסות המוסר שלנו מנוגדות לחלוטין: וינר יסרב לפנות התנחלות בשם הזכות לכבוש, בעוד שאני מסרב לפקודה (הרלוונטית כבר עכשיו לצערי) לתחזק את הכיבוש לצורך המשך ישיבתו של וינר בהתנחלות.

אני גם מרשה לעצמי לחלוק על טענתו של וינר שהמתנחלים לא יתעמתו עם צה"ל במקרה של פינוי. כל ילד יודע שהמתנחלים (בהכללה) עושים בשטחים מה שהם רוצים, ושכיבוד החוק זה לאו דווקא הצד החזק שלהם. כל חייל ששירת שם ראה אותם מצפצפים על הוראות של חיילים במחסום, מסרבים באלימות לפנות התנחלויות (כמו חוות מעון), ומצהירים בריש גלי שיתנגדו לפינוי, במקרים הקיצוניים אף תוך שימוש בנשק חם.

מהנסיון האישי שלי אני יכול לספר שהוטל עלי פעם, לפני שנתיים בערך, לפקד על כוח של כ- 400 איש שהיה אמור לפנות מאחז בשם "נוף כנא", באיזור היישוב קרני שומרון. באותו מאחז ישבו באופן לא חוקי 5 או 6 משפחות צעירות, שאחרי בקשות חוזרות ונשנות של הצבא, סרבו לפנות אותו. לבסוף הוחלט להציב בפני המתנחלים (צעירים בשנות ה- 20 המוקדמות) אולטימטום, ולבנות כוח שייאכוף אותו במקרה שיעמדו בסירובם. לקראת מועד האולטימטום זרמו לנוף כנא מאות מתנחלים מיישובי הסביבה (הנחשבים להתנחלויות מתונות יחסית), שחסמו את הדרך להתנחלות הקטנה בעשרות מכוניות ובאבנים גדולות, ונכנסו ליישוב על מנת לסייע בהתנגדות לפינויו.

כשנכנסתי יחד עם המח"ט הגזרתי להתנחלות כדי לדבר על לבם של הצעירים שהקימו אותה, נדהמתי מהחוצפה והיהירות המדהימות שהפגינו כלפי המח"ט. הם פשוט צפצפו עליו, שעה שהוא המשיך לשכנע ולבקש יפה, כי בכל מחיר העדיף לא להסתכסך עם אף אחד. מסע השכנועים נמשך אל תוך הלילה, כששעת האולטימטום נדחית כל פעם מחדש. החיילים והשוטרים שנמסרו לפיקודי, לאחר שנלקחו מגזרות אחרות במבצע לוגיסטי שעלה בוודאי מיליונים, ישבו בכלים כל הלילה והמתינו לתוצאות המו"מ. רק בצהריים, לאחר התייעצות שערכו המתנחלים עם רבנים, הם הסכימו להתפנות אך זאת רק בתנאי שצה"ל ייפנה על חשבונו את הקרוואנים שהם הציבו במאחז, וישיב אותם לשם מקץ חודש, הפעם בצורה חוקית. את התנאים האלה צה"ל קיבל.

זה בעניין הצייתנות והכבוד לחוק של המחנה שוינר בא ממנו. ועכשיו לעניין הסמרטוטים. וינר יכול להרגע: אף אחד לא עומד לתבוע אותו תביעת דיבה על שקרא לסרבנים סמרטוטים, ספגנו כבר מתקפות יותר קשות, למשל מצד הרב אבינר, מהחשובים שברבני ההתנחלויות, שקרא לצה"ל להוציא אותנו להורג - מדיניות שיושמה כלפי סרבנים רק במקרה אחד בהיסטוריה עד כה: בגרמניה הנאצית.

שבוי בראייה הצבאית הצרה שלו, וינר לא יודע, שרוב האסונות שפקדו מדינות מערביות במהלך ההיסטוריה של המאה ה- 20 נבעו לא מחוסר ציות אלא דווקא מעודף ציות, וזאת במיוחד במצבים של כיבוש. כזכור לנו היטב, מילוי הפקודות כלשונן לא מבטיח לך שאתה פועל לטובת מדינתך וודאי שלא לטובת האנושות. בנוסף הוא וודאי לא יודע, שסרבנות המצפון, בכל המקומות והזמנים שבהם התעוררה, דווקא סייעה במניעת התפוררותה של הדמוקרטיה המקומית וביציאת המדינה האמורה ממצב המשבר, ולא להפך.

להתייצב מול החברה שממנה אתה בא בשם עקרונותיך, ובניגוד לכל אינטרס פרטי שלך, זה לא מעשה סמרטוטי - זה המעשה הכי אמיץ בסביבה.

רמי קפלן


הכתבה של פליקס פריש עם סא"ל ארז וינר נמצאת כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2108455,00.html
תגובתה המצויינת של רוני טלמור לאותם הדברים נמצאת כאן: http://www.ynet.co.il/home/0,7340,L-1507-2113175,00.html