מנחם אהרוני

שלום רב לך אדוני,

היססתי לפני שהחלטתי לכתוב לך, אני מסופק אם תשיב לי, ואם בכלל תקרא את מכתבי. בכל זאת החלטתי לכתוב לך כי הדברים מאוד חשובים לנו כיהודים. גם לך. ואולי אולי,  גם אתה, תמצא בדברי טעם כלשהו.

אני גאה בהשתייכותי לעם היהודי. אף שלפני עשרות שנים נטשתי את הדרך של מי שנקראים "הדתיים", לא את הדת היהודית נטשתי.  כי תמצית היהדות היא כמאמר הלל הזקן: השנוא עליך אל תעשה לרעך, זוהי כל התורה כולה. וכמאמר ספר תהילים כה': כל אורחות ה' חסד ואמת. וכמאמר הנביא מיכה פרק ז': כי חפץ חסד הוא. וכמאמר הנביא הושע פרק ו':  כי חסד חפצתי לא זבח!  אבל "הדתיים" האלה, דבקים בזבחים, וזונחים את החסדים. עד היום אני ממשיך לקרוא בתנ"ך, להתפעם ולהתרגש מהכתוב בו. ממוסריות נחושה כל כך. מאישים עוצמתיים כל כך, שאנחנו צאצאיהם. 

בניגוד לך, אני דווקא גאה מאוד באלה שהחליטו בתבונה, לסרב לשרת בשטחים. אני גאה בדגל המוסרי שהניפו, שיסודותיו נטועים עמוק מאוד בתנ"ך!! התנ"ך שלנו, מקור חיותנו וסלע קיומנו האמיתי. אני מתקשה להבין כיצד אנשים הטוענים שהם שומרי חותם הדת היהודית, קוראים את התורה והנביאים, ולמרות כל מה שכתוב בהם עושים את כל העוולות שהתורה מתריעה ומתרה מפניהם.

כשאני שומע את כל הטיעונים הלאומיים על הסכנה לפגיעה בבטחון המדינה ובמורל הלאומי, אני מבקש לשוב ולבדוק שמא אני טועה?  אני פותח את התנ"ך, ומחפש את ספר חנניה הנביא או ספר פשחור, את ספר צדקיה ואת ספרי יתר הנביאים הלאומיים זקופי הקומה.  אבל אין!!  כל הנביאים הלאומיים זקופי הקומה, לא הותירו את רישומם בתנ"ך.  אך, ספרו של "השמאלן" "הבוגד" "סוכן אש'ף" ו"תומך ערפאת" של ימיו, יש ויש!!  דווקא "העבריין" ירמיהו הנביא שהושלך לכלא בשל פגיעה בבטחון המדינה, פגיעה במורל הלאומי, דווקא הספר שלו נמצא שם. ספר בעל עוצמה מוסרית בלתי רגילה. אבן יסוד ביסודות האיתנים של המוסר האנושי. מקור גאווה לעם היהודי.  כל נביאי האמת היו שמאלנים תבוסתנים, הפוגעים במורל הלאומי. מרפים את רוח העם, פוגעים בחוסן הלאומי. הכל כתוב שם.

אני פותח ספר דברים פרק כ'. על אף בעייתיות מסויימת בחלק מהדברים, אני מתרגש מן העוצמה המוסרית של תורת ישראל על פעולות חישוף ושיטוח בעת מלחמה. כי האדם עץ השדה?!  כדאי לך להקדיש כמה דקות לקריאה חוזרת בפרק הזה, על מוסר מלחמה וטוהר הנשק. חוקים בני אלפי שנים, והם כל כך מתקדמים במחשבה האנושית. והם שלנו.

אני פותח ספר מלכים א' פרק כ"ב, ודומה עלי שאני קורא עיתונות של ימינו על מלחמת לבנון ומלחמת שלום ההתנחלויות.  צדקיה, מצדיק את המלחמה. מציג קרני ברזל ומדבר "בשם האלוהים":  באלה תנגח את  מלך ארם. מנגד, הנביא מיכיהו, שמאלן, שנוא כמו כל השמאלנים של היום, אין לו מילים טובות להגיד על ממשלה לאומית זקופת קומה. השמאלן הזה, "לא יתנבא טוב כי רע". כך כתוב. באלה המילים!  אני קורא בפליאה ממש. זה לא ידיעות אחרונות ולא מעריב, זה התנ"ך!!  3000 שנה, וכלום לא השתנה. הנביא "השמאלן" מזהיר: ראיתי את ישראל נפוצים כצאן אשר אין לו רועה.  או במילותיו של השר לשעבר אהרון אוזן: הממשלה היא כמו ספינה ללא קברניט.  אני מלא התפעמות. מי צריך "מבט"? מי צריך חדשות ערוץ 2?  יש לנו את ספר הספרים!! הממשלה הלאומית זקופת הקומה לא רק שמתעלמת ממיכיהו, הוא גם מושלך לכלא. כאז כן עתה, רוחו הרעה של השטן, (שם פסוקים 20 23)  באה לפתות ולהכשיל. אם זה לא היה כתוב שם במפורש, בספר מלכים, גם אני הייתי מתקשה להאמין. אתה עצמך נופל במלכודת הפתאים של הרוח הרעה הזו. גם אתה אדוני הרמטכ"ל משליך לכלא ומדיח את מניפי דגל המוסר.

אדוני הרמטכ"ל.  הכיבוש הוא מדרון חלקלק. פסגתו כיבוש נאור. מרגלותיו פשעי מלחמה. הפסגה, כדרכה של פסגה, היא צרה מאוד. המדרון ארוך ומרגלותיו אינן מישור, אלא תהום תלולה ועמוקה! לאורכו של המדרון מכשולים רבים ומלכודות פתאים: עוולות, קהות חושים, צרות מוחין, עוורון מוסרי. מי שגולש במדרון הזה, לא יכול שלא לראות את הדגל המזהיר מפני המהמורות. מתריע מפני התהום. ההבדל הוא רק בין אלו כמו ירמיהו ומיכיהו, המבינים שזה דגל שחור של תהום פשעי מלחמה, ובין אלו כמו צדקיה וחנניה הטוענים שזו תגובה ציונית הולמת. או ההמצאה החדשה של השוטים והפתאים נקמה יהודית. המצאה שאין לה שום שורשים בתנ"ך ולא בתלמוד!  סרבני השירות בשטחים רואים את הדגל השחור, ומסרבים לעצום עיניים. מסרבים לשחות בים הסוער ולטבוע במערבולות פשעי מלחמה.

לא רק ירמיהו הנביא משכנע אותי, גם ישעיהו הנביא מזכיר לי למי כוונתו. אני לא מתפלל היום ולא מביא זבחים. אבל המתיימרים להיות שומרי החותם , הם מרבים בתפילה ואיסוף מצוות (זבחים), אך אוטמים אזניהם מלשמוע את דברי ישעיהו (פרק א' פסוק 15):  גם כי תרבו תפילה אינני שומע. ידיכם דמים מלאו.  אתה אדוני הרמטכ"ל, רואה בהם יהודים טובים. אני הקטן, טוראי (מיל.), רואה בהם חוטאים.  כמוני גם ירמיהו וישעיהו, וגם יתר הנביאים. נביאי אמת ולא נביאי השקר. הכל כתוב שם במפורש!

עתה צא וראה לאן כבר הידרדרנו מאז בראשית פרק י"ח.  ביוזמת אברהם אבי האומה, אלוהים היה מוכן למחול על פשעי סדום ועמורה, אם יימצאו בם 10 צדיקים.  אפילו על פשעי סדום!  ואנחנו?  אנחנו לא אלוהים. אנחנו אפילו לא מחפשים צדיקים. די לנו שיש שם רשעים כדי לגזור את דינה של העיר.  "סיכולים ממוקדים", "הפצצות פינצטה".  אלא שלא רק רשעים נפגעים, גם אחרים. אולי הם לא צדיקים,  הם סתם "לא רשעים". וגם פעוטות נפגעים. אנחנו לא אלוהים, אבל אנחנו צאצאיו של אברהם אבינו. לא סתם צאצאיו, הוא אבי האומה!!  מה קרה לנו מאז?  מה קרה לנו, לרחמנים בני רחמנים?  עד מתי נעצום את עינינו?

כשאני שומע אישים האומרים שאין פתרון צבאי, אני מגחך. אפילו שאני רק טוראי (מיל.).  ודאי שיש פתרון צבאי!  אמנם לא בטוח שאנחנו נהיה המנצחים, אבל פתרון צבאי יש.  השאלה הצריכה להישאל היא: האם יש פתרון מדיני?  יש!  יש ויש!!  למרות שהוא לא מוצא חן בעיניך. וזו באמת הבעיה! וגם את זה, את הפתרון הזה אני לומד מאבי האומה!  בראשית פרק י"ג פסוק 8.  לנוחיותך אצטט: "ויאמר אברם אל לוט, אל נא תהי מריבה ביני ובינך ובין רועי ובין רועיך כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך, היפרד נא מעלי. אם השמאל ואימנה, ואם היימן ואשמאילה".  לא סתם הפרדה!  לא סתם פתרון מדיני!  אברהם אבי האומה, שכל הארץ הובטחה לו, מאפשר לבן אחיו, (ואם היו אלו בני דודים, מן הסתם היה נוהג כך בבני דודים), את זכות הראשונים לבחור את דרכו ולבחור את שטחו.

אבל אנחנו, מה קרה לנו? הפכנו להיות מתקוטטים ילדותיים!!  עסוקים בקריאות חמס טפשיות ואוויליות: זה הוא התחיל. הוא לקח לי. הוא עשה לי.  כל כך ילדותיים, שחסר רק שנקרא בקול בוכים: אמא! תגידי לו!...  בינתיים אנחנו הורגים זה בזה, כמו במלחמת כנופיות. כל צד בטוח בצדקתו. אנחנו מרבים לדבר על הצורך בהסברה, ומסרבים לראות שאנחנו, אנחנו הם הזקוקים להסברה. אנחנו זקוקים למישהו שיבוא ויסביר לנו את מה שטחו עינינו מראות, נאטמו אזנינו משמוע, תרו חוטמינו מהריח. כל הקולות, הריחות והמראות נמצאים כאן, ואנחנו מסרבים להבין שבעולם לא רואים את ההבדל בין המתרחש כאן לבין המאבקים הקטנוניים בקשמיר וצפון אירלנד. (אתה יודע על מה נלחמים האירים האלה?). אנחנו מתבוססים בהנאה מזוכיסטית בלתי מובנת בביצה ומדמנה של סחי ומיאוס. אפילו שירים וריקודים טיפחנו, על כמה טוב לנו שהעולם כולו נגדנו.

ונניח שאנחנו צודקים.  האם נמשיך להיות צודקים עד מוות?

האם נמשיך לנהוג כמו בכביש, צודקים, בלי לוותר, עד לתאונה הקטלנית?  היא תקרה ללא ספק, לכל מי שנוהג בלי להיות גם חכם.  בידיו של הטיפש, המכונית היא כלי משחית.

האם לא  די לנו בתאונות שהיו עד כה?

בכבוד רב

מנחם אהרוני