לאתר העברי Back To Home Page

English Site חזרה לדף הבית

חודשים מספר לאחר תחילת האינתיפאדה השנייה, החלו מפקדים בכירים להבין שהמצב השתנה. הם עשו מה שעל כל קצין לעשות: לחשוב מחדש, לבחון מחדש את המצב ולהתחיל לתכנן מחדש. בשפה הצבאית ידוע תהליך זה כ"שינוי משימה". לאחר תחילת התהליך ברמת המטה, נשלחו יחידות השדה לבצע "תכנון מבצעי" בשטח.

בבוקר חורפי יפהפה, יצאה קבוצה של קציני מטה מאחת מחטיבות המילואים לסיור בגזרת הפעולה החדשה. הקבוצה כללה את המח"ט, הסמח"ט, הרמ"ט, הקמ"ן ועוד כמה קציני מטה. יחד עם מפקד פלוגת מג"ב האזורית, הם סיירו באחד האזורים צפופי האוכלוסין בסביבות ירושלים. מאחר ורובם היו קצינים מקצועיים בעלי ניסיון צבאי עשיר (חוץ מהקמ"ן, שהיה צעיר מהם ומנוסה פחות), משימות צבאיות כגון זאת היו עניין שבשגרה עבורם.

כאשר חזרו למפקדה, החלו לתכנן פקודת משימה חדשה לגדודי החטיבה. הם התחשבו בטופוגרפיה, בדרכים, בתשתיות, במבני ציבור, במתקנים (בתי ספר, בתי חולים, חנויות), ובפרטים רבים נוספים של גזרת הפעולה החדשה. התכנית נכתבה, נבדקה, נערכה שנית ותוקנה, הועתקה במספר עותקים ונשמרה במפקדת החטיבה.

רק כמה שבועות מאוחר יותר, כאשר היה כבר בלבוש אזרחי, הבין הקמ"ן במה בעצם עסק באותו בוקר. רק אז, בעטיו של איזשהו אירוע לא חשוב או הבזק של זיכרון, הבין הקמ"ן מה עשה. הוא עסק בתכנון גטאות עבור האוכלוסייה הפלסטינית.

כמובן, הוא לא עשה זאת מתוך אכזריות לשמה. הוא השתתף בכך משום שזה היה מה שהורגל לעשות: כשקיבל משימה, ביצע אותה על הצד הטוב ביותר. כמובן, לא היתה כל כוונה לפגוע במישהו; לא היתה כל כוונה להשפיל או לפצוע מישהו. אך נשארה העובדה, ולא משנה אילו כינויים נקיים ימציאו לאותה פעילות צבאית של "ארגון מחדש של סביבות מגורים אזרחיות", שהקמ"ן חש באופן ברור שהוא מכשיר למעשה את הקרקע להקמת גטאות.

אני מתאר לעצמי שקצין זה לא היה היחיד שמצא קווי דמיון בין מה שצה"ל (במקרה זה, מטה של חטיבה מסוימת) עשה ובין מה שארגונים צבאיים או צבאיים-למחצה עשו במהלך המאה ה-20. לפני זמן לא רב, צוטט קצין בכיר ב"הארץ" באומרו כי על צה"ל ללמוד את לקחי הצבא הגרמני מן המאבק במרד גטו ורשה (ראו הקישור:http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=121652&contrassID=2&subContrassID=4&sbSubContrassID=0). ). מבחינה טכנית, הקצין הבכיר צודק לגמרי. ואם יותר לי להוסיף: "תדע כל אם עבריה שהפקידה את גורל בניה בידי מפקדים שלמדו לקח". מבחינה טכנית הוא צודק, אך המחיר המוסרי היה – ועודנו – גבוה...

סביר להניח שכבר ניחשתם מי היה הקמ"ן הצעיר. אני מודה: ההשוואה ההיסטורית הבהילה גם אותי.

אז סיפור זה הוא אולי ארוך מדי עבור תכניות אירוח ופאנלים בטלוויזיה, אך אתם רשאים לצטט אותי בכל פורום העולה על דעתכם. ואם תפגשו את אותו קצין בכיר עלום-שם, אנא הזכירו לו שבמלחמת העולם השנייה הגיע הצבא הגרמני לא רק לגטו ורשה, אלא גם לסטלינגרד. אם הוא באמת רוצה ללמוד את הלקח המלא, כדאי לו לזכור זאת היטב.

 

מ.א. 5126619 סרן (מיל.) דן תמיר