לאתר העברי Back To Home Page

English Site חזרה לדף הבית

חתמתי על המכתב כי הגיע הרגע, שהעם הישן בציון יתעורר ויעיר איתו את כל אותם דובים שישנים כבר 35 שנה את שנת העקומים שלהם. נולדתי לתוך הכיבוש ושם אני גר. מי שמכם לקבוע לי את הווייתי ככובש? אה? באתי מהכיבוש ולשם לא אלך. המשחק המסוכן הזה של עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב אינו נכון ולא ייתכן.

חתמתי על המכתב כי המשפחה שלי והחברים שלי כבר לא מבינים אותי ואני נראה להם תמוה בתוך כל הכאוס הזה. מבטי הרחמים העצמיים הניבטים אלי מכל כובש נאור, המסתובב ומאשים את זולתו, שריו, נאמניו, הלכי הרוח ובן לאדן בקורות אותו, אינם יכולים עוד לספק גשר בין בדלי הערכים שעוד נשארו למישהו בחברה בה אני רוצה לחיות.

חתמתי על המכתב כי עבר כבר הרגע בו התקשורת המתווכת ביני ובין המציאות בישראל ובשטחים ובמה שביניהם, תהיה הוגנת עם מסקריה, מושאי סיקוריה ועם שולחיה. תוצריה אינם מרחיבים את השיח ולצערי כבר אינם יכולים להכיל אותו. יש מקום לדיון מעמיק, לא פורנוגרפי, על החברה בישראל ובשטחים מהיבטים שטרם נדונו, ובעיקר מתוך כנות חפה מלאומנות אידאולוגית מגויסת.

חתמתי כי קצתי באנשי אמונה דתית פנאטיים, המנסים להנחיל את המוקצים בערכי הדת כאילו היו עיקריה.

חתמתי כי אנשי ארץ ישראל הישנה והטובה, יפי הבלורית המקריחים זה כבר, משתיתים עלי בקשתית את עיקרי דרכם ואינם מוכנים להבין ולקבל כי את שעשו אולי יש לתקן.

חתמתי כי האנשים המובילים והמובלים שהתאחדו לישות אחת, ממאנים להוציא תחתם מנהיג ראוי שלא יתרפס בפני הפוליטיקה רבת המושבים הנעימים, מרופדי פרוות השטן.

חתמתי כי ניסו ומנסים שם למעלה במשרדי החינוך והכח להנחיל לי כי ההיסטוריה והעולם נכתבו בעט אחד, בשפה אחת ולעם אחד.

חתמתי כי נמאס לי לפחד ולקבל את מרות הפחד בחיי, כאילו הוא או מישהו בשמו שולט בכל צעד מאלו שעוד יבואו. הבנאליות של הפחד אינה מפחידה אם מצליחים לראות אותה. והחלטתי להתבונן.

חתמתי כי מדינה שאינה סולידרית עם אזרחיה ועם אלו שאינם, לא יכולה לדרוש לאורך זמן את הציות הסולידרי הבלתי מותנה. היחסים אינם חד צדדיים. ולעתים נדמה שהיחסים אינם. ולעתים נדמה שהעם אינו. ולעתים נדמה שהעם אינו מה שאומרים שהוא. ואולי כדאי שנתחיל לקבל חלשים מאיתנו באהבה וחזקים מאיתנו בספק.

חתמתי כי "טוהר הנשק" הוא אוקסימורון שנולד בחטא הטבח ב-56, ואוי לו לעם שמעשים כאלו יושבים בתתי מודעותו ומחכים להתפרץ כשרצים.

חתמתי כי הדגל השחור אינו מונף רק אל מול ים סוער אלא גם אל מול אדמה כבושה וחרוכה בעוולות מוסריות.

חתמתי כי גירוש, גלות, אובדן, השמד, זוועה דיכוי, השפלה הן מלים בעלות תוכן תרבותי ודתי ומהוות רק חלק מהכר של עולמי. ולו בשל כך איני יכול ואיני ראוי להנחילן לעם אחר, ובכך להעביר את המקל. משום שהגיע הרגע שהעם אליו אני שייך ימצא או ימציא את הגזר ויעביר אותו. כי עם גזר עושים עוגות ורואים יותר טוב. ועם מקלות אתם כבר יודעים.

חתמתי כי מצפון אינה מלה ריקה ותוכנה נמלא בעיקר מהיכולת לסרב סירובים קטנים. אך תוכנה אינו יכול להישלם ללא החיוב שבמעשים הטובים הנעשים שלא על מנת להיגמל, אלא די להם בקיומם.

חתמתי כי הקושי לא היה בחתימה אלא בהבנה.

חלמתי כי עוד נשנה ונשתנה.

 

תמונה משפחתית / ז'אק פרוור

האם עוסקת בסריגה
הבן עסוק במלחמה
האם, היא מוצאת שזה לגמרי טבעי
והאב מה עושה האב?
הוא עושה עסקים
אשתו עוסקת בסריגה
בנו עסוק במלחמה
הוא בעסקים
האב, הוא מוצא שזה לגמרי טבעי
והבן, והבן
מה מוצא הבן?
הבן, הוא לא מוצא כלום, ממש כלום
הבן, אמו עסוקה בסריגה אביו בעסקים הוא במלחמה
כאשר הוא יסיים את המלחמה
הוא ייכנס לעסקים עם אביו
המלחמה נמשכת האם ממשיכה היא סורגת
האב ממשיך הוא עושה עסקים
הבן נהרג הוא לא ממשיך יותר
האב והאם הולכים לבית הקברות
האב והאם, הם מוצאים שזה טבעי
החיים נמשכים, החיים עם הסריגה המלחמה העסקים
העסקים המלחמה הסריגה המלחמה
העסקים העסקים העסקים
החיים עם בית הקברות.

 

רני עינב