ליל ה-20/21 ביוני 2002 - הטרור: מאזן רווח והפסד

"דבר העורך" הנוכחי מוכן אצלי בראש כבר שבועיים. כשהתחלתי לחשוב עליו, היה הטרור נגד אזרחי ישראל בערך באותה רמה כמו בינואר-פברואר. בינתיים הספיק להגיע לרמתו ערב פסח, ערב הפלישה. וכמו ברפלקס מותנה, יוצאת לה לדרך פלישה נוספת. באמת, למה לא לחזור על הצלחה?

מתחילת האינתיפאדה הזו דופקים לנו בראש ש"אסור לתת להם להרוויח מן הטרור", והכוונה לפלסטינים כמובן. אז בואו לאט ובזהירות, נראה מי מרוויח ומי מפסיד מן הטרור שמבצעות קבוצות פלסטיניות כנגד אזרחים ישראלים.

מפסידים:

·         העם הישראלי: מיותר להוסיף כאן הסבר.

·         העם הפלסטיני: אני מקווה שלמרות ההשתקה וההדחקה, עיניכם נותרו פקוחות מספיק כדי לראות עד כמה גרוע מצבם של הפלסטינים כיום – מורעבים, כלואים, מושפלים, חסרי תקווה – ועד כמה קשורה ההידרדרות למעשי הנקם של הממשלה וצה"ל בעקבות מעשי הטרור.

·         מחנה השלום הישראלי: למרות שהגרעין הקשה, זה שנותר פעיל כל העת, חזה את גלי הטרור, התריע עליהם ואינו נרתע מהמשך המאבק – הרי השמאל ה"רך" יותר מתקשה להשתחרר ממסורת הגמגומים וההתנצלויות, וכל גל טרור מנטרל את מאבקו – השביר כל-כך, המהוסס כל-כך. וכעת למפסידה הראשית -

·         הרשות הפלסטינית וההנהגה הלגיטימית של פלסטין: אלה מוצאים עצמם בין הפטיש לסדן, בין הטרוריסטים החוטפים מהם את תמיכת הרחוב, לבין השלטון הישראלי המעניש אותם על כל פיגוע ומקעקע את הלגיטימיות שלהם בעולם. למעשה, כמעט לא קיימת עוד רשות פלסטינית או הנהגה אזרחית מתפקדת.

יש גם מישהו שמרוויח מן הזוועה הזו?

·         ארגוני הטרור עצמם: עם האוכל בא התאבון, עם הפרסום באה התהילה, ובעיקר – הם מצליחים לקעקע את המנהיגות המתונה ביותר ולהכתיב את אופי הסכסוך. אבל גם אצלנו יש מרוויחים! מי אלה?

·         צמרת צה"ל: נשמע לא הגיוני. אבל בואו נסתכל על מבחן התוצאה: כל עוד הטרור משתולל, הציבור מעדיף את "האופציה הצבאית" על זו המדינית. כל התקציב מופנה אל הביטחון הבלתי- מושג. כל "פעולה" שהגנרלים יכלו רק לחלום עליה קודם-לכן, מאושרת ומתבצעת מייד. צה"ל יכול להמשיך בפלישות ה"חכמים על חלשים" שלו, שמגבירות עוד יותר את הטרור, וחוזר חלילה! כלומר עוד יותר פלישות, עוד יותר תקציבים, ועוד יותר טרור. עוד על כך בהמשך.

·         ממשלת ישראל, העומד בראשה ושותפיו מן הימין הקיצוני: מתוך איזה פרדוקס ישראלי ייחודי, ככל שזועק יותר כישלונו של שרון להביא את "השלום והביטחון" שהבטיח לפני שנה וחצי, כך גדלה התמיכה בו ובמדיניותו. הציבור בא בטענות אל כל העולם, אבל לא אל הגוף השולט שלטון ללא-מצרים בטריטוריה שבין הים אל הירדן, והוא יכול להמשיך בשקט בביצוע "התכנית הגדולה" של שרון.

תגידו לי, מה קורה פה? הגופים שאמורים להגן עלינו מפני הטרור מרוויחים מהתגברותו? איך זה קורה? צירוף מקרים?

לא מדובר כאן על תיאורית קונספירציה. הדברים פשוטים מאוד, גלויים מאוד ומונחים על השולחן לפניכם.

לא צריך להיות שמאלני קיצוני, או שמאלני בכלל, בשביל להבין שהסיכוי הגדול ביותר, אולי הסיכוי היחיד להפחית את הטרור, בטווח הקצר, הבינוני והארוך, הוא להסיג את הצבא לקווים שלפני האינתיפאדה, לפנות התנחלויות מבודדות ולשבת לשולחן המו"מ תוך התחייבות – התחייבות אלינו, העם הסובל כאן – לא לקום משם עד שיש הסכם ולא לשלוח שוב יד אל החרב. אז למה זה לא קורה? "בגלל הטרור".

אבל למה הטרור נמשך ונמשך ונמשך? ומה תפקידם של הממשלה והצבא בעסק? האם הם קורבנות חסרי-אונים של "ערפאת האיום"?

מתחילת האינתיפאדה הזו, עוד בימי ברק, היפנה צה"ל את כל עוצמת ההרס שלו לקעקוע הרשות הפלסטינית. תזכורת: הרשות הפלסטינית היא הגוף היחיד בעולם, שהצליח לעצור את טרור המתאבדים באופן יעיל – בעיקר מסוף 1998 ועד קיץ 2000. אבל אנחנו הכינו והכינו בהם, כאדון המכה עבד סורר. עד שכמעט לא נשאר עוד ממי לדרוש שיתוף-פעולה.

נדבך חשוב עוד יותר של האסטרטגיה של הממשלה וצמרת צה"ל הוא עינוי האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית. מי שלא ראה בעיניו, מי שלא טורח לקרוא ולעקוב אחר מציאות זו הסמויה מן העין – לא יאמין למה שנעשה שם בשמו. ההרג, החנק, הואנדאליזם, ההשפלה וההרעבה הפכו למדיניות. אם תמשיך מדיניות זו, נגלה עוד מעט כמה חודשי תת-תזונה דרושים על מנת לראות פעוטות מסתובבים עם בטן נפוחה (בחיי כל היקר לי, אני לא מגזים!). הפלסטינים החווים התעללות זו ורואים כיצד העולם שותק מנגד, אינם יודעים אם לצחוק או לבכות כשמנופפים מולם באצבע ומטיפים מוסר על הטרור. "חייהם של אזרחים חשובים? ומה עם חייהם של אזרחים פלסטינים? חשובים כקליפת השום." הגורם העיקרי שהעלה את הפופולריות של הטרוריסטים, ששולח עוד ועוד מתנדבים אל שורות ארגוני הטרור – הוא ההתעללות של צה"ל ושולחיו באוכלוסייה האזרחית הפלסטינית, וההסכמה שבשתיקה עם התעללות זו. אם כל זה חדש לכם, אני ממליץ לכם להתחיל בדף העדויות שהתחלנו לאסוף באתר, ולבקר באתרים נוספים המקושרים אליו. זהו קצה קצהו של הקרחון.
יתר על כן, צריך להיות עיוור כדי לא לשים לב שבכל פעם שמסתמן איזשהו סיכוי לשיבה לשולחן הדיונים, מייצר שרון פרובוקציה - חיסול, פשיטה או גזירות אכזריות במיוחד על האוכלוסיה. הסתכלו על מבחן התוצאה: הפרובוקציות האלה תמיד עובדות.

 

בקיצור, במקום "מלחמה בטרור" - מדיניותם של שרון ומופז היא דווקא אחד הגורמים הראשיים להתגברות הטרור. אבל למה? למה השלטון שלנו עושה לנו את זה? קודם כל, למה לא? אתם הרי נותנים להם. זה קודם כל בגללכם, ציבור ישראלי יקר. יחסים בין שלטון לאזרחים הם כמו יחסים בין ספק ללקוח. אם הלקוח טמבל, לא עומד על שלו, ולא דורש לקבל את הסחורה המגיעה לו – הוא ימשיך לשלם ולשלם בעד כלום.

אבל יש כמובן גם אינטרסים. נתחיל בצבא. מהו חלום הבלהות של כל גנרל – ישראלי, אמריקני, או מונגולי? שלום. שלום אמיתי, שקט מוחלט כזה, לאורך כל החזיתות. כי אז מקטינים את הצבא. אז מקצרים את השירות, ומי שכבר בא, הופך ל"חייל שוקולד" עצלן ומפונק. צמרת של צבא תמיד שואפת שתהיה לה לפחות זירה אחת עם "מתח מבצעי". זירה שאפשר לבצע בה פעולות "יצירתיות", לשפשף ו"להרעיל" את החיילים בעזרתה. כעת, כשהזירה הלבנונית שקטה, הפכה השמירה על זירה פלסטינית "חמה" להכרח קיומי עבור הגנרלים שלנו. ושוב הבהרה: לא מדובר בקונספירציה, אלא בצרות אופקים וחוסר מודעות.

ומה עם ראש הממשלה? למה הוא צריך את הטרור? שרון הוא סיפור אחר לגמרי. הטרור הוא הדלק שמניע את התכנית שלו – התכנית לשעבד את הפלסטינים לנצח, ואולי גם לגרש אותם בשעת הכושר. למי ששכח את מלחמת לבנון: לאריאל שרון ממש לא אכפת כמה דם יישפך בדרך.

גבירותי ורבותי, אל תתנו להם להרוויח מן הטרור - להם, כלומר לממשלה ולגנרלים. עמדו על זכותכם לחיות כאן בשלווה, לשלוח את ילדיכם לגן ולנסוע עימם לקניות או לטיול. אל תמשיכו להיות בשר התותחים של המשחקים שלהם - המשחקים הילדותיים של הגנרלים, והמשחקים המרושעים עד-אין-קץ של אריאל שרון.

בתקווה להתראות בימים טובים יותר, ואנא אנא עזרו להביא אותם,

אסף אורון