המערכת שלנו מתרחבת. אני שמח להציג כאן את תמיר שורק.
אסף
(נ.ב. המלצת השבוע: גשו אח"כ ל דף העדויות. הוא שינה פניו ויש שם חומר חדש)

23 ביולי – האנשה קולקטיבית

"עדיף שהחותמים יצטרפו לשורות המלחמה בטרור ויסייעו לה מאשר ימתחו עליה ביקורת ויכשילו אותה... על איזה דו-קיום הם מדברים ועל חשבון מי? מה שאנו רואים בעינינו זו מלחמה של השמדה קולקטיבית"

"פרסום ההצהרה בעיתוי הזה מטיל על הצד הישראלי את האחריות לתוקפנות הפלסטינית המתמשכת המופנית כלפיו"

מפי מי מובאים הציטוטים הללו? בנימין בן אליעזר ועוזי לנדאו הזועמים על סרבני השירות בשטחים הכבושים? לא. מלבד החלפת הביטוי "מלחמה בטרור" בביטוי "התנגדות" ו"ישראלי" ב"פלסטיני" ולהיפך, משפטים אלה נאמרו על-ידי בכירים בארגוני אופוזיציה פלסטינים. הללו מחו על העצומה שפרסמו אנשי רוח פלסטינים ובה קראו להימנע מפגיעה באזרחים ישראלים בתוך תחומי מדינת ישראל (אלקודס, 21.6.2002).

עבד אל-עזיז א-ראנתיסי, דובר החמאס, אחראי למשפט הראשון. גם הוא, כמו רבים וטובים בציבור הישראלי, כועס על מי שהעזו לשבור את השורה ולמחות כנגד מה שנראה להם לא נכון ולא צודק. הוא מבטא את תחושתם של פלסטינים וישראלים רבים כי הצד השני גזר עליהם מלחמת שמד, ולכן אין שום הגבלה מוסרית על האופן שבו מותר להילחם במלחמה זו.

קייס עבד אלכרים, חבר הלשכה המדינית של החזית העממית לשחרור פלסטין, אחראי למשפט השני. גם הוא, כמו מרבית הישראלים והפלסטינים רואה את הצד שלו כמותקף על לא עוול בכפו. כל הצהרה פומבית המותחת ביקורת על "הטובים", נראית בעיניו כמשחררת את "הרעים" מכל אחריות ולכן היא פסולה מעיקרה.

הקולות התובעים לראות את האחר קודם כל כבן-אדם מושתקים בימים אלה, והקולות המשתיקים בשני הצדדים כל-כך דומים אלה לאלה. נאנקים תחת העוצר והמחסומים, מסרבים רוב הפלסטינים לראות בישראלים בני אדם והריגת ישראלי באשר הוא ישראלי נתפסת כפעולת התנגדות לגיטימית. לכודים בחרדתם מפני הפיגועים, מצדיקים רוב הישראלים כל פגיעה בפלסטינים. הרעבת מיליון בני אדם נראית כרע הכרחי. מותם הכמעט יומיומי של חפים מפשע שהפרו את העוצר המתמשך או שעברו בצומת הלא נכון בשעה הלא נכונה - נדחק לשולי החדשות. המשך הבנייה בהתנחלויות במטרה "לייהד" את השטחים הכבושים ולחסל כל סיכוי לפשרה ולהסדר מדיני - מעבר לשולי החדשות.

סרבני השירות בשטחים וחותמי העצומה נגד הפיגועים הם חלק מחזית אחת, ישראלית-פלסטינית, המאמינה בשוויון ערך האדם, מאמינה באנושיותו של הצד שמנגד ומסרבת לקחת חלק במסע הדמוניזציה ההדדי. ככל הנראה, מחכים לנו עדיין ימים רעים, רעים מאוד. ייתכן שאין בכוחה של חזית זו לסיים את הכיבוש בקרוב ולקצר את הימים המרים הללו, אך נכון לה תפקיד חשוב עד אשר יבואו ימים אחרים: להזכיר מעל כל במה את מה שפסק להיות מובן מאליו -
מולנו ניצבים בני-אדם, דומים לנו מאוד. דומים לנו מדי.

תמיר שורק