> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > היום השביעי של המלחמה - מאת מיכאל בן-יאיר
היום השביעי של המלחמה - מאת מיכאל בן-יאיר 03/03/2002
 
 
ביטחונה של ישראל אינו יכול להתבסס על החרב בלבד אלא על צדקתנו המוסרית ועל שלום עם שכנינו, במעגל הקרוב ובמעגל המרוחק יותר. משטר הכיבוש מערער את צדקתנו המוסרית ומונע את השלום. על כן, הוא מסכן את קיומה של מדינת ישראל.

מימושו של הרעיון הציוני, ותקומתו המדינית של העם היהודי בישראל, באו לא בשל עדיפות בטנקים, במטוסים או באמצעים כוחניים אחרים. מדינת ישראל קמה משום שהציונות הבינה שיש למצוא פתרון לנרדפותו של העם היהודי, ומשום שהעולם התרבותי הכיר בכך. הכרתו של העולם התרבותי בהצדקה המוסרית לכך הייתה נדבך חשוב ועיקרי בהקמת המדינה. במלים אחרות, ישראל קמה על בסיס מוסרי ברור ומוכר. אלמלא בסיס מוסרי זה ספק אם היה מתממש הרעיון הציוני.

 

 

 

מלחמת ששת הימים נכפתה עלינו אך היום השביעי של המלחמה, שהחל ב-12.6.1967 וממשיך עד ימינו, הוא בחירה שלנו. אנחנו בחרנו בלהט ליהפך לחברה קולוניאלית. התעלמנו מאמנות בינלאומיות, הפקענו קרקעות, העתקנו מתנחלים מישראל אל שטחי הכיבוש, עסקנו בגזל ומצאנו לכל אלה צידוקים. בלהיטותנו להחזיק בשטחי הכיבוש, פיתחנו שתי מערכות משפט - האחת בישראל, מתקדמת וליברלית, והשנייה בשטחי הכיבוש - אכזרית ופוגענית. למעשה, השלטנו משטר של אפרטהייד בשטחי הכיבוש מיד עם כיבושם. משטר מדכא זה קיים גם עתה.

 

 

 

היום השביעי של מלחמת ששת הימים הפך אותנו מחברה מוסרית, הבטוחה בצדקת תקומתה המדינית, לחברה שמדכאת עם אחר ומונעת ממנו לממש את שאיפותיו הלאומיות הלגיטימיות. היום השביעי של מלחמת ששת הימים הפך אותנו מחברה צודקת לחברה בלתי צודקת, המוכנה להרחיב את שליטתה על חורבות עם אחר. השמטת היסוד המוסרי פוגעת בנו כחברה, ובנוסף מחזקת טענותיהם של גורמים עוינים וחורשי רעה בעולם ומעמיקה את השפעתם.

 

 

 

האינתיפאדה היא מלחמת שחרור לאומי של העם הפלשתיני. מהלכי ההיסטוריה מלמדים שעם אינו מוכן להיות נשלט בידי עם אחר, ומלחמתו לשחרור לאומי סופה שתסתיים בניצחון. אנו מבינים זאת אך מתעלמים ומוכנים להתעמת כדי למנוע את מהלכי ההיסטוריה, אף שאנו יודעים היטב שמהלכים אלה מעוגנים בהצדקה המוסרית של כל עם לשחרור לאומי ולשלטון עצמי, ואף שאנו יודעים היטב שהם יתממשו.

 

 

 

זה הרקע לעדויות הקשות המגיעות אלינו על מעשי צה"ל בשטחי הכיבוש. אין צורך לחזור ולפרט את התופעות הקשות הכרוכות במשטר הכיבוש ובלחימתנו להמשכו. די אם נזכיר את הריגתם של ילדים קטנים הנמצאים במנוסה; את ההוצאות להורג ללא משפט של מבוקשים שאינם בדרכם לבצע פיגוע; את הכתרים והסגרים והמחסומים שהופכים את חייהם של מיליונים לחיי בלהות. גם אם כל אלה נובעים מהגנתנו בתנאי כיבוש, הם היו נחסכים בלעדיו ולכן מתנוסס עליהם דגל שחור.

 

 

 

מציאות זו קשה ועמה אנו מאבדים את הבסיס המוסרי לקיומנו כחברה חופשית וצודקת, ומעמידים בסכנה ממשית את יכולת ישראל להתקיים לאורך שנים. ביטחונה של ישראל אינו יכול להתבסס על החרב בלבד אלא על צדקתנו המוסרית ועל שלום עם שכנינו, במעגל הקרוב ובמעגל המרוחק יותר. משטר הכיבוש מערער את צדקתנו המוסרית ומונע את השלום. על כן, הוא מסכן את קיומה של מדינת ישראל.

 

 

 

על רקע זה יש לבחון את סרבנותם של הקצינים וחיילי המילואים לשרת בשטחים. בעיניהם משטר הכיבוש הוא רע והשירות בשטחי הכיבוש רע. בעיניהם שירות בשטחי הכיבוש, שמציב את החייל לפני מצבים שמחייבים ביצוע מעשים בלתי מוסריים, הוא שירות רע, ולפי צו מצפונם הם אינם יכולים להיות שותפים למעשים אלה. לכן, סירובם הוא סירוב מוצדק ומוכר בכל מדינת חוק דמוקרטית. במשפט ההיסטוריה מעשה הסירוב שלהם יסומן כזה שהחזיר לנו את חוט השדרה המוסרי.

 

 

 

הכותב היה היועץ המשפטי לממשלה בשנים 96-1993

 

הארץ, 3.3.02

 

 

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003