> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > סרבנות של טרור יהודי - מאת צבי טריגר
סרבנות של טרור יהודי - מאת צבי טריגר 13/10/2004
 
 
הטענה המקובלת היא, כי מי שתומך בלגיטימיות של סרבנות מצד אחד אינו יכול לטעון להעדר לגיטימיות של סרבנות מן הצד האחר של הקשת הפוליטית, בלי להיחשד בצביעות או בסטנדרטים כפולים. סרבנות היא סרבנות, טוענים המחזיקים בעמדה זו.

לפני כשנתיים נקלעתי להפגנת מתנחלים ליד התחנה המרכזית בירושלים. המתנחלים ביקשו להפגין את תסכולם לנוכח אזלת היד, לדעתם, של ממשלת ישראל בטיפול באינתיפאדה, ולצד הסיסמה הידועה "תנו לצה"ל לנצח" והסיסמה הגזענית "אין ערבים - אין פיגועים", נשמעה גם הסיסמה "רוצים מלחמה! מגיע לנו מלחמה!", משל היתה מלחמה פרס או מתנה.

 

חישבו על ההקבלה הפופולרית כל כך בין סרבנות מצפון מימין - כלומר, סרבנות ואולי אף התנגדות פעילה, אלימה, לפינוי השטחים, בשם דין תורה - לבין סרבנות משמאל, כלומר, סירוב לקחת חלק במשטר הדיכוי שמנהיגה המדינה באמצעות הצבא כלפי הפלשתינאים, באמצעים בלתי אלימים, כמו סירוב להתגייס לצבא.

 

הטענה המקובלת היא, כי מי שתומך בלגיטימיות של סרבנות מצד אחד אינו יכול לטעון להעדר לגיטימיות של סרבנות מן הצד האחר של הקשת הפוליטית, בלי להיחשד בצביעות או בסטנדרטים כפולים. סרבנות היא סרבנות, טוענים המחזיקים בעמדה זו.

 

אך האם אכן אין הבדל בין סוגי הסרבנות, כל עוד כולם מוכתרים בכותרת "סרבנות"? האם אין טעם לשאול "סרבנות למה" או "סרבנות באילו אמצעים", לפני שחורצים את משפט הסרבנים? כיצד בכלל ניתן להשוות סרבנות של פציפיסטים לשאת נשק או להשתתף בפעילויות אלימות, בלתי מוסריות, עם סרבנותם של צמאי דם שהמלחמה היא בשבילם צ'ופר? האם באמת סרבנות היא סרבנות?

 

יהיו מי שיטענו שפינוי אנשים מבתיהם הוא בלתי מוסרי לא פחות, ואולי אף יותר, מהאופן שבו הצבא הישראלי מטפל בהתקוממות בשטחים. אם כך הדבר, מדוע הסיסמה היא "מגיע לנו מלחמה"? שהרי גם לפני המתנחלים פתוחה הדרך לסרבנות בלתי אלימה. מדוע אין הם מסרבים להתגייס לצבא שעומד לפנותם מבתיהם? אלא שכמו שכולנו יודעים, לא זה הדבר שהם מעוניינים בו. שהרי הכופרים האמיתיים הם לא הפציפיסטים היושבים בכלא, אלא המתנחלים; הם אלה שסרבנותם נובעת ממניעים אנטי-דמוקרטיים, ממלחמתיות, שלא לומר גרסה יהודית של ג'יהאד, שאין בינו ובין האופן שבו דמוקרטיה פועלת ולא כלום.

 

הנה הצביעות האמיתית, זו שמושתקת באמצעות ההשוואה השקרית בין סרבנות מצפון משמאל לבין סרבנות מצפון מימין: איך נלחמים בטרור האיסלאמי הפונדמנטליסטי כשהמדינה מטפחת בתוכה טרור יהודי פונדמנטליסטי? הכותרת של הדיון הציבורי צריכה להיות "טרור הוא טרור", ולא "סרבנות היא סרבנות". השוואת שני סוגי הסרבנות משטיחה את הדיון ומעודדת התעלמות מן הפן המסוכן ביותר של מה שקורה בקרב המתנחלים: גיוס הדת היהודית כהצדקה לטרור. ה"דת" היחידה שהפציפיסטים מאמינים בה היא הכבוד לחיי אדם באשר הוא, וההתנגדות לאלימות. "דתם" של המתנחלים היא דת הנשק והדם, והם מנסים ברוב חוצפתם לרמות אותנו ולטעון שזו יהדות.

 

אני מסכים עם המתנחלים. מגיעה להם מלחמה. אלא שהמלחמה שמגיעה להם אינה מלחמה בשמם, במימון המדינה, מתוך הקרבת חייהם של מיליוני ישראלים ופלשתינאים שוחרי שלום, אלא מלחמה בהם ובטרור שהם מפעילים ומאיימים להפעיל נגד הפלשתינאים, נגד שליחי המדינה המבצעים את מדיניות הפינוי שעליה מסכים הרוב המכריע במדינה, ונגד כל הישראלים, תהא דתם אשר תהא.

 

שום כאב, עמוק וצורב ככל שיהא, אינו מצדיק שימוש בטרור. ישראל מגיבה בתקיפות על כל התקפת טרור פלשתינית; הטרור הפלשתיני בלתי נסלח אף כי הוא נובע מרגשות אותנטיים של נישול, השפלה ואובדן מצד אחד, וצדקנות המתעטפת בנימוקים דתיים מצד אחר. אבל עקביות אמיתית מחייבת תגובה תקיפה נגד הטרור היהודי הפונדמנטליסטי.

 

למתנחלים אולי מגיעה מלחמה, אבל ליתר הישראלים ולפלשתינאים המותשים - מגיע שלום.

 

  

 

ד"ר טריגר מלמד בבית הספר למשפטים של המכללה למינהל

 

פורסם ב"הארץ" 14.10.04

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=487954&contrassID=2&subContrassID=3&sbSubContrassID=0


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003