> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > בקשת מחילה - דוד זונשיין
בקשת מחילה - דוד זונשיין 02/02/2003
 
 
סרבני השירות בשטחים אינם מבקשים מחילה לעצמם מכיוון שמחיר סירובם ברור להם והם נושאים בו בגאווה כדי לפקוח את עיני קברניטי המדינה ההולכת ושוקעת לנגד עיניהם. לדעת הסרבנים, קברניטי המדינה הם שצריכים לבקש מחילה מהציבור הישראלי. שעת בחירות זו, היא שעה נכונה לבקשת מחילה.

עם כניסתו לבית-הכלא הצבאי, זכאי כל חייל לבקש מחילה על מעשיו מאלוף הפיקוד בו הוא משרת. בבקשת המחילה כותב החייל: עברתי עבירה, נשפטתי עליה, קיבלתי עונש ואני מבקש מאלוף הפיקוד שימחל לי על טעותי. בבתי הכלא הצבאיים מתקיימת בימים אלה תופעה מעניינת. קצינים וחיילי מילואים המסרבים לשרת בשטחים עוזרים לחיילים סדירים ואנשי מילואים המתקשים בכך, לכתוב בקשות מחילה, זאת על אף שאין הם מבקשים מחילה לעצמם.

אוכלוסיית הכלואים בבתי הכלא הצבאיים היא תמונת מראה של החברה הישראלית. מרבית הכלואים הם עולים חדשים מרוסיה ומאתיופיה, בני מיעוטים ובני עדות המזרח. רק מיעוטם הם אשכנזים.

סרבני השירות בשטחים אינם מבקשים מחילה לעצמם מכיוון שמחיר סירובם ברור להם והם נושאים בו בגאווה כדי לפקוח את עיני קברניטי המדינה ההולכת ושוקעת לנגד עיניהם. לדעת הסרבנים, קברניטי המדינה הם שצריכים לבקש מחילה מהציבור הישראלי. שעת בחירות זו, היא שעה נכונה לבקשת מחילה.

להלן הצעת מחילה לחייל מס' 1, רב-אלוף משה (בוגי) יעלון. כל שנותר לרמטכ"ל הוא לחתום, ולשלוח לציבור הישראלי:

אני, רב אלוף משה יעלון, מבקש סליחה ומחילה על מעשיי.

אני מבקש סליחה על כך שלא עמד לי אומץ הלב האזרחי להתייצב אל מול הדרג המדיני ולומר לו - לא נותרו לי חיילים למלחמה מיותרת.

אני מבקש סליחה על כי ידעתי תמיד כי אין, ולא תהיה, דרך צבאית להגן על חייהם של אזרחי מדינת ישראל כל עוד נשלוט במיליוני בני אדם שחייהם וזכויותיהם הם כאבק ברוח, ובכל זאת החרשתי.

אני מבקש סליחה על כך שבמקום לעסוק בחיזוקו של צה"ל והכנתו לאיומים אסטרטגיים, הייתי שותף להפיכתו של צה"ל למכשיר פוליטי בידי קומץ מתנחלים קיצוניים.

אני מבקש מחילה על כך שהפקרתי את חיילי, בניכם ובנותיכם, למות במלחמה שפוגעת בביטחון המדינה.

אני מבקש מחילה על כך שאסור היה לי להיות פוליטיקאי במדים, אך כקודמי בתפקיד, לא עמדתי בפיתוי, והשררה העבירה אותי על דעתי המקצועית.

אני מבקש סליחה על כך שלא עצרתי את התהליך הנורא בו צה"ל מפסיק להיות מקור להזדהות לנוער הישראלי ולחיילי המילואים בגלל אופי המשימות שהוא מבצע, והפכתי אותו לצבא כיבוש מקצועי שאת כל עמדותיו הולכים ומאיישים אלה המזדהים אידיאולוגית עם מדיניות הכיבוש והנישול.

אני מבקש מחילה על כי לא למדתי דבר ממורשת העם היהודי ועברתי על ציוויו הבסיסי- לשמור על המוסר היהודי. שלאחר אלפי שנות רדיפה וסבל הפכתי את צה"ל לצבא נוגש במקום לצבא ההגנה של מדינה יהודית דמוקרטית.

בקשת מחילה זו באה על מנת לעצור את הקטסטרופה שעלולה להפוך לפרק עגום נוסף בספרי ההיסטוריה היהודית, ולשחרר את כולנו מהכלא הנורא של הכיבוש.

בכבוד רב,

רב-אלוף משה (בוגי) יעלון.

 

סרן (מיל') דוד זונשין כתב מכתב זה עת ישב בכלא הצבאי בשל סרובו לשרת בשטחים.


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003