> To the English edition
 
אומץ לסרב > מאמר > תרבות הפלנגות - מאת זאב שטרנהל
תרבות הפלנגות - מאת זאב שטרנהל 02/01/2004
 
 
מי שמתחקה על שורשי הבעיה יזכיר לעצמו את הקרבה הנפשית, ולעתים קרובות גם הפיסית, בין פיקוד הצבא לראשי המתנחלים. מי שרוצה להבין מה קרה לצה"ל של הכיבוש ייכנס לספרייה ויקרא שם בעיתונים, ובמיוחד בראיונות שהעניקו בחודשים האחרונים הדרגים הבכירים של הצבא: החל במפקדי חטיבות החי"ר הסדירות ועד למפקד חיל האוויר, האיש שישן היטב בלילה, וכאשר הוא משחרר פצצה בלב אוכלוסייה אזרחית הוא אינו חש אלא "חבטה קלה" במטוסו. במצפונו, לעומת זאת לא נרשם כל זעזוע.

פורסם ב"הארץ" , 2 בינואר 2004

 

מאז ומעולם הטיף הימין לאחדות לאומית, ובה בעת פיתח והפיץ אידיאולוגיה של מלחמת אזרחים. כך היה בכל אירופה, וכך הדבר גם אצלנו עתה. למושג האחדות, אצל אנשי הימין, יש משמעות מעשית אחת: התיישרות לפי דעותיהם. מבחינתם, מי שמחזיק בדעה מנוגדת ואינו מסתפק בהשמעתה אלא עושה למימושה, הוא בוגד. לכן השמאל הוא שמשלם תמיד את מחיר האחדות, ובשורותיו נופלים הקורבנות. כאשר הימין בשלטון הוא יודע גם לחדש חידושים עיוניים: המשמעות הבלעדית שנודעת אצלו לדמוקרטיה היא שלטון הרוב.

לפי גישה זו, לרוב יש כל הזכויות, כולל שליטה על מצפונו של האזרח. משנה מעניינת זו קובעת גם, כי בשום מצב אין לאיש זכות להתנגד לשלטון שנבחר באורח דמוקרטי, ושלטון זה רשאי לרמוס את זכויות האדם, להתעלם מנורמות של חוק ומוסר טבעי גם יחד ולשים ללעג את מושג השוויון. באותה מידה רשאי שלטון הרוב לתבוע מכל אזרח הלובש מדים ליטול חלק גם במעשים שהם על גבול פשעי מלחמה.

זהו ההיגיון שעל פיו, סירוב להיות שותף להרג אזרחים, נשים וילדים תוך כדי פעולה מלחמתית נתפש אצל רבים כזהה לסירוב להשתתף בהורדת מאחז. אך ברור, שבמקרה הראשון מדובר בהתקוממות של יחיד, שמערכת ערכיו אינה מאפשרת לו להיות חלק של מסע הרג בלתי מוצדק מהבחינה המוסרית, ואילו במקרה השני מדובר בהתנגדות פוליטית נטו.

תכלית הסירוב של הימין היא למנוע מימוש מדיניות שהוא שולל מכל וכל, ואילו הסירוב של השמאל מטרתו לשמור על צלם אנוש גם בימי מלחמה. השלטון הישראלי אינו השלטון הראשון שנבחר באורח דמוקרטי המטיל על כוחות הביטחון שלו מעשים שהמצפון מתקשה להשלים עמם. צרפת של הרפובליקה הרביעית וארצות הברית בימי מלחמת וייטנאם היו מדינות דמוקרטיות שהכריחו את חייליהן לבצע פשעי מלחמה או התעלמו מביצוע פשעים אלה.

היום יותר מאי פעם הכרחי לחזור על הבחנות יסודיות אלה; כי הירי ליד כפר מסחה פותח אשנב לאשר עלול להתרחש כאן בעתיד. אכן, ככל שהכיבוש מעמיק ומתמשך, החיים נעשים אצלנו זולים יותר ותרבות הפלנגות משתלטת עלינו. תרבות זו אינה מבחינה בין לוחם לאזרח רגיל: לכן אירועי יום השישי שעבר אינם צריכים להפתיע; כי ההבדל היחיד בינם לבין מאות אם לא אלפי אירועים דומים בשטחים הוא בסך הכל מקרי: אלמלא היה הנפגע צעיר יהודי ואלמלא בוצע הירי מול המצלמות ובנוכחות עשרות עדים ישראלים, המקרה לא היה זוכה אפילו לשורה אחת בעיתון. ואולם עתה, בזכות אותה "תקלה", יודע כל ישראלי איך ומדוע נהרגו במשך השנים מאש חיה מאות פלשתינאים, כולל ילדים, שנטלו אולי חלק בהפגנות אך לא בפעולה מלחמתית.

המעניין הוא, שלא היה כאן שום דבר חריג: החיילים פעלו באופן אינסטינקטיווי כפי שלימדו אותם, כפי שהטיפו להם וכפי שתודרכו. בתרבות הפלנגות החדשה מצויה התשובה לכל התהיות ולכל הקושיות. תרבות זו מספקת גם את המענה לשאלה שהציג בעיתון זה ב-8 באוגוסט זאב שיף כשהתבונן במספרים הרשמיים של הרוגי האויב. הבעיה היתה פשוטה: עד לאותו תאריך נהרגו 2,341 פלשתינאים. מספר הפצועים היה כ-14 אלף. "על פי סיכומי השב"כ, 551 מההרוגים היו מחבלים. מי הם איפוא שאר ההרוגים?" שואל שיף. במסחה, ליד הגדר, ניתנה התשובה המוסמכת.

לכן אין שום צורך בחקירה כזאת או אחרת. הכל נובע מהעובדה, שהצבא משרת את ההתנחלות, מפקדיו מביעים את הערצתם ליושבים מעבר לקו הירוק, והם מכים באוכלוסייה הפלשתינית בלא ייסורי מצפון. יש בהם שאינם מסתירים את איבתם לשמאל: הירי במסחה היה תוצאה מצטברת של חלחול האיבה ל"יפי הנפש", ל"פושעי" אוסלו וז'נווה וכן לכל סרבני השירות בשטחים.

מי שמתחקה על שורשי הבעיה יזכיר לעצמו את הקרבה הנפשית, ולעתים קרובות גם הפיסית, בין פיקוד הצבא לראשי המתנחלים. מי שרוצה להבין מה קרה לצה"ל של הכיבוש ייכנס לספרייה ויקרא שם בעיתונים, ובמיוחד בראיונות שהעניקו בחודשים האחרונים הדרגים הבכירים של הצבא: החל במפקדי חטיבות החי"ר הסדירות ועד למפקד חיל האוויר, האיש שישן היטב בלילה, וכאשר הוא משחרר פצצה בלב אוכלוסייה אזרחית הוא אינו חש אלא "חבטה קלה" במטוסו. במצפונו, לעומת זאת לא נרשם כל זעזוע.

האטימות השולטת בצמרת מאיימת להפוך את הצעירים במדים לצבא של רובוטים: זהו הלקח הנוסף של אירועי הגדר.


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003