> To the English edition
 
אומץ לסרב > רשימת החותמים > מאמר
מאמר מאת גיא גרוסמן
 
 

חובת הציות

חובת הציות לחוק אינה מוחלטת. גם כאשר החוקים אינם מקדמים את העמדות הפוליטיות, הכלכליות או החברתיות של האזרח הפשוט, שומה עליו לכוף בכדי לשמור על חוסנה של הדמוקרטיה. אולם כאשר המדינה מבקשת מאותו אזרח לעבור על צו מצפונו ועל עיקרי אמונתו, זהו הרגע שעליו לעצור ולומר – עד כאן!!!

חובת הציות לחוק אינה מוחלטת. כל אדם ראוי שיסמן לעצמו את הקו האדום שלו. אנחנו חושבים שהקו שלנו נחצה. ואתם? איפה עובר הקו האדום שלכם?

יש האומרים, שהמאבק שלנו על הזכות לסרב אינו צריך לבוא מתוך שורות הצבא. זוהי טענה מגוחכת, שהרי יש לזכור ששאלת השירות בשטחים והסרבנות הנלווית לה, אינה שאלה תיאורטית, פילוסופית או אקדמית עבורי ועבור רבים מחברי. זאת שאלה מעשית, שאנו נדרשים לה יום, יום, שנה, שנה. הסרבנות שלנו אינה יכולה שלא לבוא אלא מתוך הצבא, שהרי המדינה שולחת אותנו לשטחים להילחם כחיילים. עבורנו, הכיבוש אינו שאלה פוליטית בלבד, אלא מציאות אכזרית שבה אנו מוצאים עצמנו נדרשים להרוג, לפצוע, להרוס, לנתץ, "לחשף", לעצור, ולפגוע. שהרי אין "כיבוש נאור".

שואלים מדוע התעוררנו עכשיו? תיקון טעות, אנו ערים מזה זמן רב. רובנו מנסים לפעול ולשנות מתוך המערכת הצבאית זה יותר מעשר שנים. רק מי שבאמת היה בשטחים יודע עד כמה המערכת הצבאית כבולה בתוך הפרדיגמה של הכיבוש.

יש האומרים שהמעשה שלנו אינו דמוקרטי. טעות, זהו המעשה הדמוקרטי היחיד שיכול לבצע החייל שצריך מחר בבוקר לארוז את התיק, לנשק את האישה וללכת להיות אדם אחר למשך חודש ימים. במעשה הסירוב שלנו אנו מאותתים למנהיגנו שהם יכולים לשלוט עלינו, אך לא לשלוט על מי שאנחנו. כן, הגיע הזמן להזכיר למי ששכח, גם לריבונות יש גבולות, וזוהי לשמחתנו מהותה האמיתית של הדמוקרטיה.

טוענים נגדנו שאם אנו לא נהיה שם, מישהו אחר יצטרך לשמור במקומנו. מצטערים, קצת נמאס לנו לתחזק את השאיפות הלאומיות והמשיחיות של קבוצות מורמות מעם, במחיר הבריאות הנפשית שלנו.

יש הטוענים שמעשנו מכשיר את הקרקע עבור סרבנות עתידית מצדם של אנשי ימין. אדרבא, אנו באמת ובתמים מאמינים בזכותו הדמוקרטית של אדם לסרב מבחינה מצפונית לפנות את אמו ואביו מביתם. האם גם הם מכבדים את זכותי שלי?

יש הטוענים שאנו מחלישים את המדינה. חוסנה של מדינה וכוחה מבוססים על אמונה בצדקתה ובמוסריותה. מדינת ישראל על ידי שליטתה בעם אחרת מאבדת את דרכה המוסרית וכתוצאה מכך נפגע חוסנה האמיתי של המדינה. חוסנו של צבא אינו מבוסס על כמות הטנקים שלו אלא על אמונתם של המשרתים בו בצדקת דרכם ובטיעון המוסרי שהם פועלים לפיו.

וכל שאנו מבקשים הוא שתעצרו לרגע. תחשבו. תשאלו. המציאות אינה נכפית עלינו, אנו יוצרים אותה. יש בנו את הכוח לשנות.  


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003