> To the English edition
 
אומץ לסרב > רשימת החותמים > מאמר
מאמר מאת איתי חן
 
 
איתי חן

שמי איתי חן, אני בן 29  ומתגורר בנופית בצפון הארץ.  כמו רבים מחברי חונכתי מגיל צעיר על ערכי הציונות ותולדותיה, מראשיתה ועד ימינו  וכן הדמוקרטיה חופש הביטוי וחופש המצפון. כבר מגיל צעיר לא היה בי ספק שאת שירותי הצבאי אעשה ביחידה קרבית, ובאמת ביום הגיוס בשנת 1992 התגייסתי, כמו רבים מבני משפחתי לחטיבת הצנחנים, בה שירתי עד יום שחרורי. את שירות המילואים מבצע אני כצפוי, בחטיבת הצנחנים (במיל.) הצפונית. עוד כאשר  התגייסתי, לפני יותר מ - 10 שנים, היה לי ברור כי הפלסטינים הנם עם. עם הזכאי להגדרה עצמית ועצמאות, ממש כמו כל עם אחר בעולם.

לפיכך בכל תעסוקה בשטחי יש"ע, בסדיר ובמילואים, ניסיתי לשמור על עקרונות כבוד האדם, בידיעה כי השהות בשטחים אלו היא זמנית ואנו צועדים לקראת שלום. השתדלתי להימנע מכל סוג של תקיפות או אלימות לא נחוצה. אך למרות זאת קיננה בי תחושת אי נוחות יומיומית, אשר נבעה מהיותי כובש, יש האומרים 'נאור', אך לא שאלתי את השאלות הנדרשות כגון: איך זה שבמשך 7 שנות 'תהליך אוסלו' לא פונו התנחלויות יתרה מכך, נוספו חדשות, או 'הורחבו'. בחלקנו נפלה הזכות גם להגן על חגיגת הגזל והעושק. וכן המחסומים שנוספו לכבישי הגדה והרצועה, עקב חלוקת השטח לשטחי  A,B ו C שנועדו לשמור על ביטחון המתנחלים ביישוביהם ובצירי התנועה שלהם,  ואשר הפכו את חיי הפלסטינים השכנים לבלתי אפשריים.  כל אלו עמדו לנגד עיניי, אך האמונה בציונות ובכך כי כל אזרח ישראלי זכאי להגנת 'צבא ההגנה לישראל', הניאו אותי מלחשוב על 'השתמטות' (כך כיניתי את התופעה בזמנו) משירות בשטחים.

 

את שירות המילואים האחרון שלי ביצעתי ב רצועת עזה, בחודש נובמבר 2001. במשך חודש שהות בקו המוצבים בין התנחלויות גוש קטיף לח'אן-יונס הפלסטינית. אין ברצוני להכביד בפרטים, אך נקודה זו, חש אני צורך להבליט ולהדגיש. כסמל מחלקה, התחלקתי עם מפקד המחלקה, בפיקוד על אחד המוצבים בקו זה. שרות מילואים זה היה קשה ושוחק, ולא רק מעומס פעילות, הפחד היה מוחשי מאוד. אך למרות זאת איש מאתנו לא הטיל ספק בצדקת מעשינו. אך בסיומה של האשמורת האחרונה, בטרם הפציע אור ראשון, התייצבו 800 פלסטינים מח'אן יונס לעבודות בחממות יישוביי הגוש עבור שכר יומי של 45 ₪ בלבד. יש לציין כי גם פועלים תאילנדים שהו במקום. הם הרוויחו  שכר של 90 ₪ . אני מניח שלא קשה לשער איזו קבוצה אתנית, מבין השתיים שציינתי זה עתה היוותה את רובו של כח העבודה בחממות גוש קטיף. 

 נוכחתי לתדהמתי (אכן , עד כדי כך היו העובדות נסתרות מעיניי) כי הישות, האידיאה עליה אני מגן בחיי ובחיי חבריי איננה שונה למעשה מכל ישות קולוניאלית אחרת בעולם. אותן ישויות כובשות ומנצלות, עזות מצח ופנים, אשר אנו כדמוקרטיה, ליברלית, יהודית, חופשית ומערבית מוקיעים מכל וכל, יותר מכך, אנו אף שמחים לאידה כאשר היא מאבדת את אחיזתה ב'מושבותיה'. נוכחתי, כי גם במקום שאין בו חשיבות אסטרטגית מינימלית, אין בו אתרים היסטוריים, תרבותיים ודתיים של העם היהודי. שיש גדר אלקטרונית יעילה שמקיפה ובשלוש שנות אינתיפאדה חדר רק מתאבד אחד(!!) עדיין ישנן התנחלויות פושעות אשר הולכות ומתרחבות, בחסות הממשלה ובחסות 'צבא ההגנה לישראל'.

אינני יכול שלא לשאול את מה שמתבקש: למה עדיין ישנן התנחלויות ברצועת עזה? למה צה"ל שאמור להגן על 'ישראל' שוהה עדיין ברצועה, בין אם זה בהגנה על ההתנחלויות עצמן, על הצירים או בקו המוצבים בין גושי ההתיישבות לערים הפלסטיניות?   כפי שאני רואה זאת, התשובה די ברורה. אף אחד לא מתכוון להוריד את ההתנחלויות. כל עוד זה תלוי בקברניטי הימין ובראשי המתנחלים, אף אחד לא יזיז אותם משם, גם כשאין שום סיבה ריאלית להישארות המתנחלים והצבא. במילים אחרות: כיבוש מהסוג הרע ביותר. ואם כך הם פני הדברים ברצועת עזה, קל וחומר ביהודה ושומרון.

 הטיעון כי רק לאחר הסכם שלום, יפורקו (וגם זה בספק) ההתנחלויות. טיעון זה בטל בשישים!!! כל עוד נמשך מפעל ההתנחלות, בין אם הוא סטטי ובין אם הוא בתנופה לא יהיה שלום עם הפלסטינים! למי שלא הפנים זאת עד כה: אין שלום בלי צדק!  גזל ועושק, שהינן תוצאה של כיבוש לא הביא מעולם שלום.

 

אינני יכול ואף אין לי זכות לוותר על החובה, (שהינה גם זכות) להגן על ארצנו ועל אחיינו במדינת היהודים, המדינה שלנו. אך אינני מוכן לסכן את חיי במלחמה למען כיבוש וניצול של עם אחר, לאבד את דרכי המוסרית בשם הטיעון העקר מתוכן של ביטחון המדינה. כיהודי, תמיד האמנתי כי בבוא היום אצטרך לתת את הדין על מעשי. הכיבוש, בין אם הינך אכזר או אם לאו תמיד יביא אותך למצבים קשים וקשים עוד יותר.

 

כחייל ומפקד בחטיבת הצנחנים אני מודיע בזאת כי פעולות הממשלה בשטחים הנן בלתי חוקיות. ישראל מעולם לא הכריזה מלחמה על הראשות הפלסטינית, ולפיכך אין לה שום זכות לשהות בשטחיה, על אחת כמה וכמה לגזול את אדמותיה וכבוד תושביה. הנני מודיע כי אסרב לכל קריאה לשרת בשטחים הכבושים בכל תפקיד שהוא. תחת זאת אשמח להמיר את מקום השירות בתוך תחומי הקו הירוק, בתוך תחומי מדינת ישראל הריבונית, שהרי לשם כל התגייסתי ל'צבא ההגנה לישראל'.

בברכת שנה טובה, שנת שלום וברכה לכל עם ישראל באשר הוא.

 

איתי חן

 


דף הבית | מכתב הלוחמים | התנועה | חדשות | החותמים | תומכים | מהעתונות | מאמרים | שאלות ותשובות | הצטרפות | תרומות
כל הזכויות שמורות 2003