מדוע אני כועס על צה"ל ?

אפריל 1996, מבצע "ענבי זעם" בעיצומו.
אני מפקד דבורה בחיל הים. הספינה נשלחת כמעשה של יום ביומו לצפון הרחוק. הבט"שים המשמימים, חסרי ההילה והזוהר מתחלפים בהפלגות מבצעיות מול חופי צור, צידון וביירות.
הים כולו שלנו, המצור הימי על חופי לבנון בעיצומו, המשימות מלהיבות והתחושות האישיות מאוד טובות. תחושת שליחות כבר אמרתי ?
כל זה לפני המשימה האטרקטיוית באמת שעמדה לפנינו - הפגזת החוף.
כביש החוף הלבנוני עמוס ברכבים, רובם נסים צפונה. המשימה היא להרתיע תנועת רכבים דרומה, תוך נסיון לא לפגוע באופן ישיר ברכבים חולפים (נשמע הומני ? חכו להמשך).
לא צריך להיות מומחה בינ"ל לבליסטיקה כדי לדעת שאם אתה יורה ימים רצופים ליד כלי רכב, סופך שתפגע באחד מהם. ואכן, באחד הימים נפגע שם רכב. נוסעיו, ככל הנראה, נהרגו. התייחסנו לכך בשיויון נפש (לשון רבים היא תמיד מחסה נוח).
אתם מבינים למה אני כועס ?
כי צה"ל שלח אותי להפגיז כביש שעוברים בו אזרחים תמימים. לגבי רובם, חטאם היחיד היה שנסעו דרומה כדי לחלץ את בני משפחותיהם, שהרי ישראל איימה להפציץ את דרום לבנון. כי צה"ל שלח אותי לקחת חלק במלחמת ברירה !
מה עשיתי באותם הימים ?
בצעתי את המשימות ואפילו בהתלהבות.
הדבר היחיד שאני יכול לומר לטובתי, זה שבשיחת קצינים עם מפקד החייל העלתי בפניו טענה על סוג התחמושת בה השתמשנו (...). נעניתי בתשובה קצת מעצבנת ובעיקר מזלזלת, כלפי ובייחוד כלפי מי שהפגזים נורים לעברו.
מן התדריך יצאתי לעוד ליל של הפגזות, נלהב כרגיל ...
האדרנלין הוא סם משכר, אתם יודעים.

על מה לא סלחתי לעצמי ?

לא על כך שבצעתי את ההוראות.
אני מבין היום שכמו שהייתי אז, בן 23 , בוגר מערכת החינוך כאן, מפקד בצבא, שבוי באתוס של צבא הגנה (!) לישראל, זו היתה סיטואציה שקשה מאוד לומר בה - לא.
על כך שבצעתי את ההוראות סלחתי לעצמי.
לא סלחתי לעצמי על כך שלא התלבטתי, שלא פקפקתי, אפילו לא לרגע קט.
אולי אסור להפגיז אזרחים חפים מפשע ?
אולי זה לא מוסרי ?
אולי יש דגל שחור מעל המעשה ?
אולי רק אפור כהה ? בהיר ?
אולי אני חלק משרשרת ארוכה מדי של חיילים (בצה"ל ובצבאות אחרים) שמסכימים להלחם במלחמות ברירה ולעשות מעשים אסורים ?
אם הייתי מתלבט ומתחבט, ניחא.
אם הייתי רק מהרהר אם לבצע, ניחא.
אם הייתי רק חושב שזו משימה כל כך בעייתית מבחינה מוסרית, ניחא.
אפילו אם בסוף הייתי מחליט כן לבצע.
לבושתי, אפילו ספק קל שבקלים לא עלה במחשבתי.
על כך אני לא סולח לעצמי.

מה למדתי מכך ?

לקח חשוב מאוד.
למדתי שבאחד הדברים הכי חשובים בהבנה שלי את החיים נטיתי להחליף בין סיבה למסובב.
פעם חשבתי שמערכת הערכים שלי (או, בפשטות, מה שאני חושב) היא הקובעת את מה שאני עושה.
אותם לילות אפלים באביב 1996 הראו לי, בדיעבד, שלעיתים קרובות ההפך הוא הנכון.
מה שאני עושה, קובע בהרבה מקרים את מה שאני חושב.
שמתי לב שאם אתה עסוק, מבוקר עד ליל, בהפגזת חוף שנעים בו אזרחים, סופך שתחשוב שזה דבר נכון, מוצדק ומוסרי.
עבורי זה היה גילוי מעורר תדהמה וגם מפחיד.
את הלקח הזה אני לוקח עמי הלאה (לעוד הרבה שנות מילואים ...) .

מה המסקנה המעשית ?

אני כותב את הדברים הללו לבוש במדי צה"ל. כן, אני במילואים.
אבל למדתי שהמוסר שלי חייב לקבוע את גבולות הציות. למדתי גם שאסור להשתתף במלחמות ברירה. למדתי שיש דברים שאסור לעשות, גם אם הם מנומקים בצרכי בטחון (אמיתיים או מדומים)- שהרי דומה שכל זוועה המתרחשת כאן מנומקת באיזה "צורך בטחוני".
הודעתי למפקדי שאינני מתכוון לקחת חלק בפעילות הימית נגד האוכלוסיה הפלסטינית ברצועת עזה. הכיבוש מנוגד לחלוטין לערכים שלי והציות לו מנוגד להבנתי את הדמוקרטיה. אם אשלח, לא אלך.

מה הקשר לציונות 2002 ?

הרעיון הוא כזה :
מצד אחד, אנחנו מאמינים בהצדקת קיום המדינה ורוצים בטובתה (וזה נקרא במקומותינו - ציונות). מצד שני, בעיקר בגלל הדברים שתיארתי קודם אנו נוטים לחשוב שמה שאנו עושים בצבא הוא לטובת המדינה (בין אם אנו מסכימים עם המשימה או רק חושבים שצריך לבצעה כדי לשמור על כללי ההכרעה במדינה).
ובכך, לדעתי, הגענו לסתירה.
שלטון הכיבוש הוא אסון בטחוני, המשכותו גורמת לפגיעה קשה בבטחון המדינה.
בגלל הכיבוש קברים חדשים נכרים כמעשה של יום ביומו.
היוצא מכך, לדעתי, הוא שהשרות שלנו בשלטון הכיבוש פועל, למעשה, נגד האינטרסים של המדינה.
לכן הוא מעשה אנטי ציוני.
הציונות היא תנועה להקמת בית בטוח ודמוקרטי לעם היהודי.
מדינה שהולכת לכיוונים לא דמוקרטיים איננה הגשמת הציונות.
התייחסות(בפועל) של המדינה לזולת הפלסטיני כשווה פחות - זה לא דמוקרטי.
מיליוני אנשים הנתונים לחסדינו - זה לא דמוקרטי.
כתרים, סגרים, מעצרים מנהליים, עינויים - זה לא דמוקרטי.
מאות מחסומים המונעים מפלסטינים זכויות אדם בסיסיות כמו חופש תנועה, זכות לטיפול רפואי וכן, גם זכות לכבוד - זה ממש לא דמוקרטי.
כל הדברים הללו הם לא מוסריים, לא דמוקרטיים ולכן פועלים נגד הציונות.
אני מרגיש בזמן האחרון שהמדינה החלה להדרדר לתהום בטחוני ומוסרי שאת סופו קשה לחזות.
אני מרגיש שהחובה שלנו זה לעצור את זה.

מה זה ציונות 2002 ?

לסרב לקחת חלק בכיבוש.

רון גרליץ