באותו הלילה הייתי קצת שיכור.ישבנו ושתינו לנו לכבוד דניאל שעלה מצרפת בשביל לשרת נאמנה את המדינה,הצבא ואת טלי המש"קית ת"ש. פתחנו בקבוק ג'וני ווקר שטלי קיבלה מאח שלה ,שמענו את הדלתות ועישנו קצת חשיש.אין נח"לאי אמיתי שלא שותה ג'וני ווקר, שומע דלתות או מעשן חשיש .המובחרים טועמים את השלושה... רק ירדנו מלבנון ואחרי "חופשת רגילה" של שבוע עברנו מיד לשטחים, לעזה.
 
אין כמו עזה עם הים הכחול שלה והחומוס המשובח שיחד עם עשר פיתות ,זיתים דפוקים וצ'יפס עולה עשרה שקלים ועוד מחזירים לך עודף.אני רוצה לספר לכם על הזיתים האלה של עזה:קודם כל הזיתים האלה הכי מרים שבעולם.העזתים אומרים שהם מקבלים את המרירות שלהם מהחיים ברצועה.מהכיבוש שלנו ומהכיבוש הקודם והכיבוש שלפניו,ולא שהזיתים האלה רק מרירים הם גם מלוחים בטירוף וזה בגלל הבכי של נשות עזה שהבכי שלהם במטעי עצי הזית חדר לזיתים.
 
נשות עזה היו הגיבורות האמיתיות,כשהגברים היו עסוקים בעליבות החיים ובדרך להשתחרר משילטון כזה או אחר ,הנשים היו עסוקות בגידול הילדים ,בהכנת המזון,ובעבודה במטעים.במטעים היה להם זמן איכות ,לבדן הם בכו על נעורים על חלומות על הבנים שנהרגו או יושבים בכלא או על הבנים שיהרגו או ישבו בכלא..
 
והזיתים-הם קיבלו את הכל. ובניגוד מסוים להלך הרוחות שמסביב הם היו טעימים והלכו מצוין עם וויסקי. חשבתי פיתאום על אמא שלי שלא ישנה בלילות.
ניסיתי להסביר לה שכל מה שאנחנו עושים זה שותים וויסקי ואוכלים זיתים דפוקים אבל היא לא האמינה לי- אמא שלי והתחילה לבכות.
אמרה לי שהיא מפחדת שיש לה חלומות רעים. אמא שלי עם החלומות שלה, אמרתי לה שלא תדאג ולא תבכה כי בגללה מאגרי התהום של מישור החוף יומלחו וזה מה שקרה בעזה ובגלל זה הם כבושים אבל זה לא עזר לי.
אין כמו אמא.
 
טלי אמרה שג'ים מוריסון הוא כזה מלך והתחילה לרקוד.היא הייתה כזאת יפה טלי בפשטות שלה ,בחזה שלה ,בבטן השטוחה שלה,בפטמות שלה שעמדו כאילו היו זוג גבעות קטנות בערבה ישרה.דניאל הצטרף אליה והם התנשקו.אני ישבתי בצד וחשבתי על דניאל שהוא קורבן של החיים, בן אדם שהחיים שלו נידפקו ואף אחד לא שם לב.
 
בשבוע שעבר בהפגנה שהיתה ליד המסגד הירוק הוא ירה בטעות לתוך ההמון ואיזה עזתית בהריון נהרגה. אני רצתי לטפל בה אבל היא כבר הייתה גוססת .היא הסתכלה עלי במבט עצוב והיו לה דמעות בעיניים.הייתה לה בטן של חודש חמישי וידעתי שהיא איבדה את התינוק.ירד לה המון דם מהבטן ולקח לי זמן להחדיר לה עירוי .
ב-18ג היא מתה.רוני הרופא ואני התחלנו לבכות.מני הנהג מילמל שהיא סך הכל ערביה שמתה,אבל גם הוא היה עצוב וראיתי שקשה לו עם זה. נתתי לו נשיקה על המצח ואמרתי לו שיסע לאוגדה. עם דניאל אף אחד לא דיבר.
 
היה תחקיר והוסכם שהיתה טעות,פליטת כדור. אבל אף אחד לא דיבר עם דניאל.אמרתי לרוני שצריך לתת לו חופש,לדבר איתו,שהוא ניראה לי מוזר.אבל רוני היה עסוק ואנחנו היינו עסוקים.היו עוד הפגנות ועוד הרוגים וחשבתי שאני משתגע לאט לאט.לימדו אותנו לירות ברובים,לשבת במארבים,לצנוח,לסחוב משקל,לרוץ,ליפול ולרוץ שוב. שכחו ללמד אותנו לדבר,לבכות,לסלוח לעצמנו. דניאל הסתכל על טלי נתן לה עוד נשיקה ואמר שהוא יוצא להשתין שניה.
 
שאלתי אותו אם הוא רוצה ליווי והוא אמר לי שלא, שאני אשמור לו על טלי.נישארתי עם טלי.
 
אחרי דקה שמענו ירייה.
 
טל בלו