לאתר העברי Back To Home Page

English Site חזרה לדף הבית

למרות שאנחנו חתומים כולנו על מסמך אחד, אין משהו שישקף נכונה את הרגשתי כמו המילים שלי.

למה אתה מסרב ?

השורה התחתונה היא שאני חושב שצה"ל עושה פעילות בלתי מוסרית בשטחים. היא נקראת כיבוש. היא מורכבת מהרבה פעילויות קטנות שיכולות להיות קבילות לכשעצמן אך הסך הכל שמתקבל הוא הכיבוש.אין, ותנו לי להדגיש אין כזו חיה כיבוש נאור.

מכאן ואילך הכל ענין של רזולוציה. של רמת האחריות שאני לוקח על מעשי. אם אני מסתכל רק על העמידה בעמדה במוצב ושמירה אזי אין משימה בלתי חוקית שאני מבצע.

אבל בתוך אזרח הרזולוציה שבה אני רואה את הדברים היא הרחבה ביותר. יותר מהמחסום

ויותר מהמג"ד שלי ויותר מהמח"ט שלי ויותר מהרמטכ"ל. בהסתכלות כזאת המשימה שמוטלת על צה"ל היום אינה משימה מוסרית.

רגע אז הסרבנות שלך היא סרבנות פוליטית של אזרח למה אתה מערב את הצבא ?

גם המילואים שאני עושה, אני עושה אותם בגלל חובתי כאזרח. המילואים הם סוג של מס שאני משלם למדינה. לצורך העניין ניתן לומר שאני מסרב ל "מלווה התנחלויות".

אם כך אז מה העניין של הדרגה ? בעצם זה שאתה מכריז על דרגתך אתה בעצם מזדהה כאיש צבא. (ותודה למח"ט שלי שחידד מולי נקודה זו)

נכון. זו נקודה בעייתית לדעתי במחאה שלנו.

היא קיימת מכמה סיבות. (אני מצאתי שתיים, אתם מוזמנים לעזור)

1.      היא אפקטיבית. בחברה הישראלית הדרגות מעוררות תהודה, ואנחנו רוצים למחות.

2.      הדרגות וההזדהות כמילואמניקים באים לצאת נגד התיוג כמשתמטים. קל מאוד לתייג את הסרבנים כמשתמטים. החברה הישראלית מלאה משתמטים. האחוזים המעטים של המלואמניקים הקרביים מתפרסמים לעיתים קרובות.
ההזדהות כמלואמניק באה לומר:

a.      אני ציוני

b.      אני רוצה לשרת ומשרת את המדינה שלי

c.      זו אינה סרבנות שבאה מאור הנאונים. היינו ראינו אנחנו מכירים. (ראה גם שינקינאים)

d.      למרות זאת אני מסרב לשרת בשטחים.

מכל הנקודות זו נקודה שאני מרגיש חלש ביחס אליה, מצד שני הטענות נגדה הן די צבועות.

היום בבוקר התפרסמה ידיעה על תוכנית אלופים לכבוש את השטחים בחזרה. ראשי ממשלה רצים פה לבחירות תוך כדי ספירת הצלש"ים, אז להטפל לנקודה זו במחאה נראה לי משני. (לדידי היא גם משנית במכתב. ציון הדרגות אינו הפרט המשמעותי)

יש כללים לדמוקרטיה שאתה שובר. הדרך מכאן מובילה לאנרכיה/דקטטורה.

קודם כל ננסה להקביל את מעשה הסרוב למעשים אחרים.

כל מי שאי פעם העלה לקרקע נקודת התיישבות לא חוקית, שבר כמוני את חוקי הדמוקרטיה. אחד ההבדלים הוא שאנחנו כנראה נשלם את המחיר שהם בדרך כלל לא שילמו.

כנ"ל כל מי שהיה שותף לכך אם בהעלמת עין או עידוד או בכל דרך אחרת.

גם בדמוקרטיה אנשים נאלצים לפעמים לסרב להחלטות הרוב בגלל מצפונם.

בניגוד לנאמר רבות מסביב בימים אלה, החיים במסגרת דמוקרטית ותחת ממשלה לגיטימית אינם מבטלים ואף לא מחלישים את הצורך לבחון היטב כל משימה שאתה מקבל.

מה יהיה עם האזרחים שעליהם צה"ל מגן ?

המתנחלים זקוקים להגנה. אם הגנתם היתה תלויה בי בלבד, כנראה שלא הייתי יכול לסרב.

כרגע חלקם הגדול הוא פיונים ביד הפוליטיקאים. אני מאמין שברור כיום לחלק גדול מהם שהם עתידים להתפנות. חוסר הדיון בנושא הפצויים כובל אותם לישוביהם. (אין להם לאן ואיך ללכת). לסיכום הנקודה הלא פשוטה הזו, אז:

1.כן, צריך להגן על האזרחים ששם

2.וכן, המשימה להגן עליהם היא לא מוסרית

ואיך שהוא צריך לישב את הסתירה הזו. אז להלן חלוקת העבודה: חלק יסרבו ויצביעו על עובדה שתיים וחלק ישרתו וימלאו את משימה אחת.

אז אתה בעצם משתמט ?!

היום כשקמתי בבוקר וקראתי עתון וכמו בכל יום הדף הראשון היה מלא בפעילותם של כוחות הבטחון, הרגשתי כמו משתמט. הרגשה מחורבנת. עד היום הייתי קורא את הדברים בהרגשת "אנחנו", פתאום זה כבר לא "אנחנו". זה כבר "הם". הוצאתי את עצמי מהכלל כמו הרשע מארבעת הבנים.

אבל אם אני מסתכל 300 שנה קדימה, אז הסיכוי היחידי של מדינת ישראל להתקיים הוא אם נפסיק לחיות על החרב. והזמן לא פועל לטובתנו. אז בראיה שלי אני עומד כסכר נגד האיוולת ועושה מעשה ציוני.

 

אנחנו במהלך מיקוח על מחיר השלום

כשהיינו במהלך שהרגיש שסופו להוציא אותנו מהשטחים, היה נראה (לי) לא נכון לסרב.

יש כאלה שמרגישים ודאות שזה עוד הכיוון שלנו. אני מרגיש פחות בטוח בכך. חצי מהממשלה בעד כיבוש מחדש, וזה עוד לפני שעלה נתניהו.

אז צר לי, אני לא מרגיש כזו ודאות בקשר לכיוון שלנו. ואני רוצה להדגיש את המחיר שהכיבוש הזה גובה מהמדינה, מהאזרחים וגם מצה"ל.

חריקה בצבא העם

אני רוצה שיהיה ברור למפקדי הצבא המחיר שהם נאלצים לשלם על משימות כיבוש. צבא העם אין פרושו שמקבלים בחינם 500000 חיילים. פרושו גם שהשימוש בצבא הזה מוגבל אך ורק לדברים שהם בליבת הערכים של העם. (במילים אחרות צבא ההגנה לישראל)

היום אם יורשה לי לצטט בכתב כפירה שכזה את אפי איתם אנחנו נלחמים על חלומות שונים. אני לא מוכן להלחם על חלומו של איתם. זה חלום לא לגיטימי ומוסרי בעיני.

האם אתה יותר מוסרי מאתנו, אלה שנשארים וממשיכים לשרת ?

לא. כל אחד בוחר לו את נתיב ההשפעה שלו. יש מי שיעמוד במחסום וישמור על נורמות אנושיות בחלקת האלוהים הקטנה שלו ויש מי שפועל אחרת. זה לא נאמר מתוך ציניות אלא מתוך צניעות, אני בהחלט מכיר אנשים מוסריים ממני שממשיכים לשרת.

המחאה הזו היא מחאה שמנה, מחאה של שינקינאים. תלכו תקימו מפלגה, תחסמו צמתים ...

מאחר שבדרך כלל מי שאומר את המשפטים האלה לא מכיר את פעילותם האחרת של הסרבנים, האמירה הזו קצת מגוכחת.

אין ספק שיש עוד דרכים ועד נתיבים למחות בהם. צריך לצעוד גם בהם.

לאחר שבוע של התלבטויות וחששות וויכוחים, אני יכול להעיד כי קיימים נתיבים קלים מהסרוב.