לאתר העברי Back To Home Page

English Site חזרה לדף הבית

לפני 45 שנה טבע השופט בנימין הלוי את ההגדרה המפורסמת לפקודה בלתי חוקית בעליל, הגדרת הדגל השחור. אי החוקיות של פקודה כזאת אמורה לפי לוי לדקור את העין ולקומם את הלב, "אם העין אינה עיוורת והלב אינו אטום או מושחת". בדבריו של השופט הובלעה ההנחה שאצל החייל הסביר, העין אכן אינה עיוורת והלב אינו אטום. על סמך הנחה זו הרשיע בית הדין שבראשותו את משתתפי פרשת כפר קאסם בציות לפקודה בלתי חוקית בעליל, וגזר עליהם עונשי מאסר ארוכים.

בדוגמאות מאוחרות יותר הורשעו חיילים שרצחו שבויים כפותים במהלך מבצע ליטאני, או חיילים שהיכו פלסטינים במהלך האינתיפאדה הראשונה, לעיתים עד מוות, במה שהתפרסם כמשפטי "גבעתי". היום ברור לכולם שעל כל מקרה כזה שהובא לבית המשפט יש הרבה מאד מקרים שמעולם לא התפרסמו וודאי שלא הגיעו לבירור משפטי. מקרים הפוכים לעומת זאת אי אפשר למצוא כלל. אין בהיסטוריה של ישראל ולו משפט אחד שעסק בחייל שסירב למלא פקודה שהיתה לדעתו בלתי חוקית בעליל. כלומר, פקודה בלתי חוקית בעליל היא כלי שעובדתית כמעט אין איש שמשתמש בו.

למי שלא נכח בסיטואציות שאינן חוקיות בעליל עשויה העובדה הזאת להראות מוזרה, למי שהיה חייל ונכח בהן אבל אחר כך (תמיד אחר כך) התפכח, הדבר דווקא ברור בהחלט. קשה לתפוס עד כמה עינו של חייל עיוורת ועד כמה ליבו אטום כאשר הוא מבצע משימה צבאית. רק ניתוח פסיכולוגי-סוציולוגי מעמיק בהרבה מזה שניתן לערוך פה, יוכל להקיף כיאות את מכלול הגורמים שמביאים חייל למצב זה: הכפיפות לסמכות (כפי שהראו ניסויי מילגראם) המועצמת במערכת טוטאלית כמו צבא, השפעת האידיאולוגיה המציגה את הערבים כאויבים שפלים וחורשי מזימות ומבצעת בהם הזרה ודה-הומניזציה, הדבקות הצבאית הקנאית במשימה, הסוציאליזציה הצבאית המרוממת את אלה שהרגו ומטפחת את צימאון הדם, היצר האפל הניצת בבני אדם כאשר ניתן בידיהם הכוח להשחית, הרצון להיות חלק מהחבר'ה. המפגש של כל אלה עם סיטואציה של כיבוש הוא הרה אסון, כפי שמוכיחה ההיסטוריה פעם אחר פעם.

כאשר אני הייתי מ"פ שיריון בלבנון, בשנת 96', פלוגה היתה נמדדת בראש ובראשונה, לא במידה שבה הצליחה לשמור על בטחון ישובי הצפון, אלא בכמות ה"אוזניים" שהביאה אתה משם. חייל מוערך היה זה שהרבה לקטול. קשה להאמין היום, אך אז לימדתי את חיילי במפורש שאין לוקחים לוחם חיזבאללה בשבי אלא יורים בפצועים, משום שההנחה היא שגופם תמיד ממולכד. זה ההסבר שניתן לי ושנתתי, ולא טרחתי להרהר בו לרגע, למרות שהכרתי היטב את מושג "טוהר הנשק" ואת הרעיון שלא יורים בשבויים. איכשהו המושגים האלה לא חלו דווקא על הסיטואציה בה נמצאתי. בכך לא הייתי כמובן היחיד, תעיד על כך העובדה שלפחות בשנים האחרונות לא נשבה חי לוחם חיזבאללה ולו פעם אחת.

מלחמה היא דבר נורא. כדי שחיילים יתפקדו בה היטב חייבים לעצב להם תודעה של חיות טרף, והצבא יודע בדיוק כיצד לעשות זאת, זה תפקידו. בכפר קאסם העיד המ"מ קול שלא השתתף בטבח: "קינאתי בדהאן על המשימה שקיבל להרוג כל איש מחוץ לביתו, ושנשללה ממני". קול ב- 56' וצייד ה"אוזניים" שאני הייתי ב- 96' לא היו חיילים חריגים, להיפך, באווירה של מערב פרוע כל החיילים הטובים הם כאלה.

מי שחושב שהכלי המשפטי של פקודה בלתי חוקית בעליל מחסן את החברה מפני מעשי זוועה בסיטואציה של כיבוש הוא נאיבי. הפקודה הבלתי חוקית בעליל ככלי מניעתי היא חסרת ערך כפי שמאשרות העובדות, פיקציה, לא יותר מעלה תאנה שמאחוריו מנסה חברה להסתיר את ערוותה המוסרית ונכשלת.

רמי קפלן

 

24 שעות 12.2.2002