לאתר העברי Back To Home Page

English Site חזרה לדף הבית

 

אין לערב צבא ופוליטיקה. את זאת כולם יודעים. הצבא הוא של כולנו, הרי כבר בבית הספר היסודי לימדונו כך. מה, האם לא אצל כולם נתלתה בכתה תמונת הרמטכ"ל, מחויך, אבהי, משרה בטחון? צבא הוא דבר טוב, נקי, טהור. אבל לעומת זאת פוליטיקה, פוליטיקה היא זבל, טינופת אנושית. בפוליטיקה מעורבים כוחות רעים, כסף, גחמה אישית, כוח, שקר ורמייה. לעולם, ילדים, לעולם אל תתנו לפוליטיקה להכתים את מדיו המגוהצים של הצבא . מחאה? מותר בפוליטיקה, אבל בצבא? נו,נו,נו, אסור. הצבא הוא של כולנו, שכחתם?

האמת , ילדים יקרים, היא שהצבא שלנו כבר לא כל כך טהור. אולי אלה השנים שחלפו, אבל מדי הגנרלים שלנו נראים יותר ויותר כאילו התפלשו בבוצה הפוליטית וספגו אותה עד רמת הכותפת. אולי הם עשו זאת בתוך איזו הסתערות על יעד מבוצר כזה או אחר, בוודאי הייתה המטרה נעלה, ולנגד עיניהם עמד בטחון המדינה ותו לא. אבל בשורה התחתונה, הפוליטיקה בישראל היא מיליטנטית, והצבא שלנו - פוליטי.

רק בצבא פוליטי פורש הרמטכ"ל את משנתו המדינית מעל כל במה ("הרשות היא ישות טרוריסטית"). רק צבא פוליטי מעצב את דעת הקהל באמצעות הדלפות בלתי פוסקות, מוגזמות במכוון ולעיתים שקריות, לתקשורת ("פיגועים שטרם ידענו כמותם..." , "חשש להתלקחות איזורית..", "תרעומת בצמרת צה"ל על פגישת שר החוץ..."). רק בצבא פוליטי מתפתח המנהג שבו כל רמטכ"ל סולל את המשך דרכו הפוליטית בעודו בשירות (צריכים דוגמאות?).

נכון. זה לא בריא לערב פוליטיקה בצבא. זה מסוכן להשתמש בצבא לקידום אג'נדה פוליטית כזו או אחרת ("תנו לצה"ל לנצח"). זה שערורייתי לגלות ששר הבטחון לא מדיח רמטכ"ל שמתבטא בבוטות כנגד הדרג המדיני (מה, כבר שכחתם?). זה מדאיג לתפוס את דובר צה"ל שוב ושוב בעיוות האמת והסתרת העוולות שמבצע הצבא.

כל זה נכון. אבל אתם, ילדים, אתם ילדים טובים. זה יפה שיש לכם דעה פוליטית. אבל כשאתם באים להביע אותה, אל תעיזו להשתמש לשם כך בצבא של כולנו. בטח שלא בזמנים כאלה. מה אתם לא יודעים שאנחנו במלחמה?

 

מלחמה

 

דומה כי בצבא הזה של כולנו, יותר מאשר לשאלות של מהות ותכלית, ניתנת תשומת הלב לטרמינולוגיה. הרי כבר בטירונות, למשל, למדנו ש"תיזוז"  אסור אבל "תירגול" מותר. ועל פי אותה שיטה "הריסת בתים" אינה מוסרית, בעוד ש"חישוף" הוא הכרח מבצעי. וכמובן בל נשכח ש"חיסול" הוא פעולה בלתי מוסרית, בעוד ש"סיכול ממוקד" הוא צו השעה. "התנחלות בלתי חוקית" ? אין יותר כאלה. אה, אתה מתכוון ל"מאחז". טוב כאלה צצים פה ושם, מה לעשות?

"מלחמה". זה הג'וקר בחפיסת הקלפים המילולית של הצבא והדרג המדיני. "מלחמה" מנצחת כל מילה אחרת, בוודאי מילים "פושטיות" כמו "מוסר", או "מצפון". מלחמה היא הרויאל פלאש, היא הג'ק–פוט האולטימטיבי.

ב"מלחמה" מותר וצריך להרוג אנשים ללא משפט, מותר לירות על ילדים כדורים חיים, מותר לכלוא מיליוני אנשים, מותר להרוס בתים, חממות ומטעים. ב"מלחמה" מותר לא לדפוק חשבון לאף אחד. זו הרי נכפתה עלינו, לא?

ב"מלחמה" אסור למחות. ב"מלחמה" אסור לשאול שאלות, אסור לפגוע באחדות, שהיא הרי נכס אסטרטגי, ממש צל"ם. יש לכם התנגדות כלשהי? חכו עד שה"מלחמה" תיגמר ואז נשמע. בינתיים, תעלו על ב', תזדכו על המחשבה החופשית והקוד הערכי שלכם, ותחתמו על נשק, אפוד ותחמושת. למישהו חסר פנקס שבוי?

כל הגנרלים והפוליטיקאים אומרים לנו שאנחנו נלחמים על עצם קיומנו. לא צריך להיות בוגר פו"ם כדי לדעת שמחבלים מתאבדים, זורקי אבנים ומשלחי רקטות קסאם 2 יכולים בקלות להביא לחורבן המדינה. שם נמצא האיום האמיתי, לא באובדן הדרך המדינית, לא בפערים החברתיים ולא במדיניות הכיבוש. כל אלה יחכו בצד עד שנצליח למגר את הטרור. כמו שעשינו בלבנון. כמו האמריקאים בויאטנם. כמו הצרפתים באלג'יר.

אני  מציע כאן, במסגרת הרפורמה במונחי היסוד שלנו, גם להחליף רטרואקטיבית את השם "פרעות תרצ"ח" ל-"מלחמת תרצ"ח". את ה"אינתיפאדה הראשונה" ל-"מלחמת שבירת העצמות". ובאותה השיטה – "מלחמת אנטבה", "מלחמת מינכן" וכו'. רגע, אולי בכלל אפשר לשנות את השם של מדינת ישראל ל"מלחמת ישראל" ולסגור עניין. גם המונח הארכאי "ציונות" כבר לא נשמע לי מתאים. מה דעתכם על "לוחמנות"?

מוסר

 

מוסר, כמו סושי, גבינות ויין, הוא מותרות. האם מישהו שמע על כך שמגישים בצבא סושי לארוחת צהריים? זה הרי לא כשר. צבא לא צריך מוסר כדי לפעול. הצבא חייב למלא את כל הוראות הדרג הפוליטי. ואם  יושבים שם אנשים חסרי מוסר, אז הצבא לא ימלא את הפקודות? זה לא ייתכן.

לפיכך יש להוציא לחלוטין מבין שורות הצבא את כללי המוסר. חייל נטול מוסר, צייתן וחסר הבנה של מטרת הלחימה הוא ללא ספק חייל טוב יותר.

רגע אחד. אסור לשכוח שאנו חיים ופועלים במציאות מורכבת. כולם אומרים לנו את זה כל הזמן. צריך לדעת מתי להתגמש ומתי להקשיח את העמדות.

 לדוגמא: כשקבוצה של מתנחלים בחברון זורקת אבנים על חיילי צה"ל, או מסרבת להתפנות מ"מאחז" כזה או אחר, זו מחאה לגיטימית של ציבור במצוקה וצריך לגלות הבנה.

מצד שני, כשקם ציבור מפונק של שמאלנים עוכרי ישראל שיוצא במחאה פסיבית של סירוב לשרת בשטחים, אסור בשום פנים ואופן לעבור על כך לסדר היום. צריך להעמיד אותם לדין על הסתה. צריך להבהיר להם שהם פוגעים בבטחון המדינה ובחוסן שלה. הרמטכ"ל צריך להגיד שהוא "מאוד מודאג" מצעדים שכאלה.  צריכה לקום צעקה בציבור .

שילמדו קצת מאותם אוהבי ישראל החיים בשטחים איך לעשות מחאה לגיטימית.

 

 

התנצלות

 

ולבסוף אבקש לנצל במה זו כדי לפנות למפקדי העליון רב אלוף שאול מופז, שאמר שהחלטתי לסרב היא מדאיגה, מסוכנת ואינה מתקבלת על הדעת.

אני מצטער מאוד שהשתמשתי בתפקידי בצבא כדי להביע את דעותיי המדיניות . אני מצטער שאני מסכן את הדמוקרטיה, שאני גורם חרדה בציבור ושאני מקעקע את מורל הצבא במעשי זה. אני מצטער שאני פוגע באחדות העם. אני באמת מצטער. אבל אתה התחלת.

 

 

 

בברכה

 

יוני אשפר