דיווח של "גוש שלום", 13 ביולי, 2002

עמדנו שם, בעיירה א-ראם, משלחת של גוש שלום ביחד עם תושבים פלשתינאים במשמרת מחאה. התנאים במקום היו "קצת לא נעימים": ממש לידנו עמדה ערימת אשפה ,שחלקה ממש תסס לאחר 5 ימים בחודש החם ביותר בשנה, וחלקה השני העלה עשן חריף לאחר שעלה באש כמה שעות לפני-כן. הסיסמה "כיבוש = חיים בזבל" לא רק שתואמת ביותר את מצב הרוח הנוכחי בשטחים לאחר הכיבוש מחדש, אלא גם הופכת למציאות יומיומית בא-ראם, הכלואה בין רמאללה הכבושה לבין ירושלים המזרחית.

לאחר שמספר צלמי העיתונות שהיו במקום סיימו לצלם את המחזה, המשכנו תוך אנחת רווחה למקום רחוק יותר, משם אפשר גם היה לסקור את הסביבה. הבתים מסביב - רחוקים מלהיות שכונת עוני - הם בתי מעמד בינוני. הרחובות מסודרים ונקיים, מלבד הסרחון העולה מהם. למעשה, א-ראם היא ממש לא המקום הכי גרוע ברשות הפלשתינאית, ועד השבוע האחרון גם היתה בה מערכת יעילה לפינוי אשפה, שהוקמה ביסודיות על-ידי ראש העיר ראאד ברגותי במשך שבע השנים של חופש יחסי שבאו לאחר הסכם אוסלו. עבור אנשי א-ראם, שלפחות נכון להיום חופשיים מן העוצר המוטל על רוב תושבי הגדה המערבית, ערימות האשפה ברחובותיהם הם הסימן הגלוי לעין שהחופש היחסי כבר אינו בנמצא.

בישיבה עם ראש העיר וחברי מועצה יחד עם שני נציגי המועצה בפרלמנט הפלשתינאי - חאתם עבד-אלקאדר ואחמד אלבאז שמענו איך העניינים הפרוזאיים של פינוי אשפה וביוב מתערבבים עם ההסלמה בעימות הישראלי-פלשתיני, וגורמים לפגיעה בחיי כ- 50,000 תושבי העיירה.

עד לאחרונה, עיריית א-ראם היתה מפנה 80 טון אשפה ביום מהעיר למזבלה באל-בירה, מרחק של מספר קילומטרים, ובימים כתיקונם עניין של כמה דקות נסיעה. אבל הימים הם הכל חוץ מימים כתיקונם, מחסומי הצבא הוכפלו, ומספר הדקות הפכו לשעות ארוכות שאותן מעבירות משאיות האשפה בתורים הארוכים לפני המחסומים. לבסוף, כשרמאללה ואל-בירה נכבשו מחדש והושמו תחת עוצר, החיילים במחסומים לא אפשרו למשאיות הזבל מא-ראם להיכנס.

ראש העיר מצא פתרון חירום והפעיל מחדש מזבלה ישנה בפאתי א-ראם, ששימשה את עיריית ירושלים עד לפני שלוש שנים. הם השתמשו במזבלה למשך מספר שבועות, דואגים לכסות את האשפה הקבורה באדמה ולהתיז עליה חומרים כימיים כדי למנוע התפתחות מחלות. גם מהפתרון הזה הצבא לא היה מרוצה. עד כדי כך לא מרוצה, שלמרות הכוחות הלא מספיקים למאבק בטרור, הוא מצא כח-אדם מספיק כדי לערוך שתי פשיטות גדולות על א-ראם ב- 30 ביוני וב- 8 ביולי, שמטרתן היחידה היתה להחרים את צי משאיות הזבל של העיריה (שנתרמו לפני מספר שנים ע"י ממשלת יפן), לעצור עובדי עיריה ולרשום להם דו"חות כבדים.

העובדים שנעצרו קיבלו הוראה להעביר את המסר הבא: "הכל יחזור למקומו לאחר ביקור פשוט של ראש העיר במשרדי המנהל האזרחי בבית-אל. אם ראש-העיר לא יגיע, העונש יהיה הכנסתו לרשימה השחורה של פלשתינאים להם אסור לעבור במחסומי צה"ל". לדרישה ה"צנועה" הזאת יש השלכות פוליטיות רבות: אם ראש-עיר והמועצה שלו ייכנעו לדרישות ויעבדו ישירות מול המנהל האזרחי שהתבטל לכאורה לפני שבע שנים, תהיה זאת למעשה הכרה בכיבוש מחדש.

בינתיים ממשיך הזבל להיערם ברחובות. "אם המחלות יתחילו להתפתח מערימות האשפה האלה הן לא ייעצרו בצד שלנו", אמר נציג המועצה המחוקקת הפלסטינית עבד-אלקאדר, "אנחנו קרובים מאוד לשכונה היהודית נווה-יעקב. היא נבנתה על אדמותינו".